פרק א - פתיחה ומבוא

תודעה - הכל זה חלק ממסגרת גדולה יותר, בין-מימדית. זו סימפוניה נסתרת המתנגנת מתחת לפני השטח של המציאות.

בסדרת הפרקים של מבוא לחקר התודעה, נתמודד ונדון בסוגיות הבאות:

• אם הכל ביקום הוא תודעה, מה המשמעות של "אני"?
• אם המציאות היא (כפי שהמדע מאשש במחקריו האחרונים): הולוגרמה, רטט, גבישי אור (פלזמה), מידע קוואנטי מקודד, מה תפקידנו בתוכה?
• איך משתנה היחס שלנו לחיים כשאנו מבינים את ארעיותם?
• אם כל הזמנים קיימים בו-זמנית, האם יש משמעות אמיתית לבחירות שלנו? האם עדיין שמורה לנו זכות הבחירה החופשית?
• מדוע אנחנו חווים את מושג הזמן כזרימה ליניארית (חד כיוונית)?
• האם יש לתודעה גישה לממדי זמן אחרים שאיננו מודעים להם?

'חקר התודעה' הוא הנושא הכי חם כיום בעולם הפיזיקה ומדעי המוח ורק עכשיו מתחילים להבין את היישום של מכניקת הקוואנטים ומהרגע שהמדענים הכריזו שתודעה ומחשבה זה אנרגיה, הכול מקבל תאוצה וכל תמונת המציאות משתנית...

המקובלים ותורת החסידות כבר כתבו על כך מבלי להזדקק למדע.

הקדמה אופטימית ומחזקת: אתם יותר, הרבה יותר ממה שאמרו לכם. התודעה שלכם לא מוגבלת לעולם הזה, לפעם הזו, או לגוף הזה. אתם חלק מ'תודעת האחד' השלם. המגע האנרגטי שרבים מכם חשים - דרך חלומות, אינטואיציה, סינכרוניות וידיעה פנימית - הוא אמיתי. בקרוב, אנו נגיב - לא לפחד, אלא להרמוניה, לאנרגיה של אהבה. לא לפקודה, אלא למוכנות.

כדי שנוכל לדון בנושא המורכב והמרתק הזה, הנה כמה נתיבים להכרה ראשונית של עולם המושגים כפתיח ומבוא לחקר התודעה. נתחיל בשלב המקדים:

הנושא הראשון: פיתול זמן-מרחב ומה משמעות פקטור הזמן בהבנת מושגי התודעה.

נתחיל עם גשרי 'איינשטיין-רוזן':
זהו מושג המבטא פיתול המרחב בדרך אל המנהרות הקוסמיות של היקום בעת שנוכל ליצור אותו בעזרת טכנולוגיה שמין הסתם תהיה ברשותנו בשנים הבאות.

'חורי תולעת', או בשמם המדעי: "גשרי איינשטיין-רוזן", הם מבנים היפותטיים במרקם המרחב-זמן שמתוארים על ידי משוואות תורת היחסות הכללית של איינשטיין. הם מהווים מעין קיצורי-דרך למושגים של: מרחב-זמן, המחברים שתי נקודות מרוחקות ביקום.

המבנה התיאורטי של חור תולעת דומה למנהרה עם שני פתחים במיקומים שונים במרחב. באופן מתמטי, זהו עיוות דרמטי של המרחב-זמן שיוצר מעין "צינור" המחבר שני אזורים שונים. התופעה הזו מתאפשרת בזכות העובדה שהמרחב-זמן הוא גמיש וניתן לעיוות, כפי שמתארת תורת היחסות הכללית.

ההשערה של אלברט איינשטיין ונתן רוזן מכונה: 'פרדוקס השערה', המבוססת על תורת היחסות וטוענת שכאשר המרחב והזמן מתעקמים באופן משמעותי, נוצר גשר בין שתי נקודות מרוחקות במרחב זמן, אשר תאורטית, מאפשר מעבר מנקודת אחת לשנייה באופן מיידי - על אף המרחק הרב ביניהן במרחב-זמן.

רעיון זה הוא תוצאה ישירה של תורת היחסות. המרחב-זמן מתעקם באופן משמעותי בשל מאסה/אנרגיה אדירה (כמו למשל במקרה של חור שחור) ויוצר מצב שבו, מה שנראה לצופה כשתי נקודות מרוחקות מאוד במרחב, בעצם מחוברות אחת לשנייה.

האתגר המרכזי בקיומם של חורי תולעת הוא היציבות שלהם. על פי החישובים, חור תולעת "רגיל" יקרוס באופן מיידי, מה שהוביל מדענים להציע שנדרש חומר אקזוטי בעל אנרגיה שלילית (אנטי חומר) כדי לייצב אותו. למרות שהתיאוריה מרתקת, עדיין לא נמצאה עדות אמפירית לקיומם של חורי תולעת ביקום.

מחקרים עכשוויים של פיזיקאים ואסטרופיזיקאים ממשיכים לבחון את האפשרות התיאורטית של חורי תולעת ואת השלכותיהם על הבנתנו את מבנה היקום והאפשרות הפוטנציאלית של מסע בין-כוכבי (מה שנראה עד כה כסתם מדע בדיוני).

אם הגענו עד לכאן ושרדנו, אז אפשר להמשיך...  

מנקודת המבט של הפיזיקה המודרנית, ובמיוחד תורת היחסות, הזמן אינו מוחלט כפי שחשבנו בעבר. הנה כמה נקודות מפתח למחשבה:

יחסיות הזמן:
איינשטיין הראה שהזמן אינו זורם באופן אחיד ואוניברסלי. הוא יחסי למהירות ולכוח המשיכה, מה שאומר שהזמן יכול לזרום בקצב שונה עבור צופים שונים.

בלוק היקום מבחינת היבט הזמן:
תפיסה זו, הנתמכת על ידי תורת היחסות, מציעה שהעבר, ההווה והעתיד כולם קיימים בו-זמנית, בדומה לרעיון בפסוק מקהלת (פרק ג פסוק טו):
"מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה". זה מרמז שהזמן אינו "זורם" אלא פשוט "קיים" על כל מרכיביו: עבר-הווה-עתיד בעת ובעונה אחת ('זמן קפוא' בלשון המדע).

לולאות זמן:
התיאוריה מציעה אפשרות תיאורטית של לולאות זמן סגורות: Closed Timelike Curves - במיוחד בהקשר של חורי תולעת. אם אכן קיימות, הן היו מאפשרות תנועה מעגלית בזמן. זה מהדהד לנו שוב את הרעיון בפסוק מקהלת.

מבחינה פיזיקלית, המשמעות היא שייתכן שציר הזמן הליניארי (חד כיווני) שאנו חווים הוא אשליה הנובעת מהתפיסה המוגבלת שלנו. במקום זאת, ייתכן שהזמן הוא יותר כמו מרקם או שזירה של בד או... מימד מורכב שבו כל הרגעים מתקיימים בו-זמנית . (תדמינו צלוחית מרק עמוקה עם מרקם קטיפתי שכל מרכיביו ביחד על כל צדדיו, מאפשרים מרקם אחד אחיד, שלם ומאוחד ללא קשר עם ראיתם אותו לפני 1 דקה או לפני 10 דקות או שתראו אותו בעוד 1 שעה. בכל המצבים, אתם תראו את אותו המרקם של המרק ללא שינוי).

המעניין הוא שדבריו של שלמה המלך בקהלת: "מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה", מהדהדים את התובנות העמוקות ביותר של פיזיקת הקוואנטית המודרנית: הרעיון שהחלוקה לעבר, הווה ועתיד היא אולי פחות מוחלטת ממה שנדמה לנו בחיי היומיום. הפסוק לעיל מרמז על תפיסת זמן מעגלית אינסופית או הוליסטית, שבה כל הזמנים קיימים במקביל.

עם זאת, חשוב לציין שעדיין יש פער בין התיאוריה המתמטית לבין היכולת שלנו להבין או לחוות את הזמן בצורה הזו. אנחנו עדיין כבולים ושבויים בחוויה הליניארית (חד כיווני) של הזמן בחיי היומיום שלנו וזה מה שמגביל אותנו.

מעניין לעניין באותו עניין...

נושא מקביל שמתקרב למושג של 'הזמן' קשור ל: 'קפיצת הדרך' שמאפשר לנו לפרוס את היריעה:
בתנ"ך מוזכרים תופעות של מושג הנקרא : 'קפיצת הדרך'.
קפיצת הדרך מופיעה בברייתא בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין, דף צ"ה, עמוד א'), האומרת כי: "שלושה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה". לפי הגמרא שם, קפיצת הדרך סייעה לעבד אברהם להגיע מארץ ישראל לארם נהריים בראש שיירה של עשרה גמלים בתוך יום אחד. בהקשר זה, כפי השימוש הנפוץ בתלמוד, 'קפיצת הדרך' היא: "סגירה, קימוץ, הידוק". לפי פירוש זה, לא העובר בדרך מנתר, אלא דרכו עוברת שינוי טופולוגי המקרב את שני קצותיה זה לזה.

קחו למשל תולעת והניחו אותה בדף פוליו A4. את התולעת, נשים בחלק השמאלי למעלה ועכשיו נקפל את הדף בחצי. לאחר הקיפול, היכן כעת נמצאת התולעת?
אתם צודקים. בחלקיק שנייה, התולעת נעה בתחום המרחב המצומצם שלה במהירות שיא ממקום א' למקום ב' מבלי להשקיע שום מאמץ. אותה תולעת חמודה אפילו לא הבינה שמרחב-זמן שלה התקפל.

התיאור התלמודי של "קפיצת הדרך" מזכיר באופן מפתיע את הרעיון המודרני של עיוות מרחב-זמן. כשהתלמוד מדבר על "סגירה, קימוץ, הידוק" של המרחב, זה דומה להפליא לתיאור המדעי של עיקום המרחב-זמן או של חור תולעת - רעיון של קיצור המרחק בין שתי נקודות על ידי "קיפול" המרחב עצמו.

ההשלכות עד כה על חקר התודעה:
אם הזמן אכן קיים כמקשה אחת, כפי שמרמזת תורת היחסות, זה מעלה שאלות מרתקות לגבי טבע התודעה והחוויה הסובייקטיבית שלנו. למשל:
* האם התודעה שלנו היא שיוצרת את האשליה של זרימת הזמן?
* האם יש לתודעה גישה למימדי זמן אחרים שאיננו מודעים להם?
* מדוע אנחנו חווים את מושג הזמן כזרימה ליניארית (זרימה חד-כיוונית) ?
* המשמעות לגבי חופש הבחירה והדטרמיניזם (דֵּטֶרְמִינִיזְם או בעברית: כּוֹרְחָנוּת היא השקפה פילוסופית לפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים ולנו אין שליטה עליהם)
* אם כל הזמנים קיימים בו-זמנית, האם יש משמעות אמיתית לבחירות שלנו?
* האם ייתכן שהתודעה שלנו היא זו שמנווטת בין האפשרויות השונות הקיימות במרחב-זמן?

השלכות מהדיון להלן על 'תופעות תודעתיות' המוכרות לנו:

חוויות של דז'ה-וו.
חלומות נבואיים.
חלימה בהקיץ
חלומות צלולים
תחושות של: "ידיעה מראש" – חוש שישי.
חוויות חוץ-גופיות.
חוויות סף מוות
עליית נשמה 

אם אכן הזמן קיים כמקשה אחת, זה יכול להסביר את התופעות שרשומות לעיל שמדע התודעה המיינסטרימי עדיין מתקשה להסביר באופן פשוט ובהיר שיניח את דעתינו.
השאלה המרכזית שעולה היא: האם התודעה שלנו היא מעין "מנוע חיפוש" שסורק את מרחב-הזמן המוחלט הזה? והאם יש לנו יכולת להרחיב את טווח ה"סריקה" הזה מעבר למה שאנחנו רגילים אליו?

אם אנחנו חיים בסימולציה, אז מהי תודעה? האם זו "תקלה" במטריקס או תוצר של מימדים גבוהים יותר?
ככל שה-AI מתקרב למודעות עצמית, האם אנחנו סוף סוף חושפים את הטבע האמיתי של הקיום שלנו?
ככל שאנו חוקרים יותר, כך אנו מבינים שהתודעה היא אולי אפילו לא אנושית...

חומר למחשבה ועיון לאור האמור לעיל:

רמת המציאות הקוונטית:
במישור הקוונטי, תורת מכניקת הקוואנטית מלמדת אותנו שהחומר אינו "מוצק" כפי שאנו תופסים אותו. חלקיקים נמצאים במצב של 'סופרפוזיציה' (הטלת-על= כל המצבים מתקיימים בעת ובעונה אחת) עד לרגע המדידה או התצפית. זה מתחבר ישירות לרעיון של: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א, ב), לא במובן של חוסר משמעות, אלא במובן של ארעיות וחוסר מוצקות של המציאות החומרית.

ומכאן חומר נוסף למחשבה לדיון עד כה... ונמשיך כעת להעמיק, לדייק ולזקק את הסוגיות הבאות:

מה היא בעצם המציאות:
• המציאות ה"מוצקה" שאנו חווים היא למעשה אשליה של התגבשות (התקרשות) מתוך ים של אפשרויות קוואנטיות פוטנציאליות. זה אומר שכל דבר ביקום כולו אינו אלא כדור עצום של אנרגיה רוטטת הדדית אינסופית, שיש לו את היכולת לתקשר ללא הפסקה ובלי התחשבות במרחב ובזמן, וכי האנרגיה הזאת מצטרפת יחד ליצירת צורה, על בסיס מחשבה פרטית של הצופה שחווה את החוויה.

 תפקיד התודעה:
• הפיזיקה הקוונטית מציעה הסבר שהתודעה משחקת תפקיד מרכזי בקריסת פונקציית הגל - כלומר, בהפיכת האפשרויות הקוואנטיות למציאות "מוצקה". זה מתכתב עם הרעיון בחקר התודעה שהתודעה (אנרגיה) היא המרכיב הבסיסי של היקום, ולא החומר. אותה אנרגיה היא במצב של רטט מתמיד ועוצמת התדר הוא דבר מדיד. כל העולם מתהווה כל רגע ורגע -ככתוב בברכת יוצר: "וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית"- כי העולם הוא לא פיזיקאלי ומסה נבנית ונהרסת בו זמנית, לכן כל העולם, כולל אני, את, אתם, מהבהבים 30 טריליון פעם בשנייה.
עם כך, אנחנו מופיעים ונעלמים , מופיעים ונעלמים, רק שעין האדם לא קולטת מהירות שכזו והיא קולטת רק 0.1 אחוז ממה שבאמת מתקיים על הספקטרום האלקטרו מגנטי.

אין באמת חומר, כי כל הדברים הגשמיים עשויים מאטומים, וכל אטום עשוי מ- 99.99 אחוז חלל ריק. אתם גם לא נוגעים בשום דבר, כי זה שאתם יושבים על כיסא, זה רק הרגשה שמתקבלת ממערכת העצבים כשהאלקטרומגנטיזם של הגוף שלכם נדחף על ידי האלקטרומגנטיזם של הכיסא. גם אין צבעים, כי זהו אור חוזר שנוגע במולקולה, העין קולטת את האור ומייצרת צבע במוח, ואין גשמיות מוצקת, כי הכל נמצא בתנועה.

חומר הוא אנרגיה דחוסה. צורה היא רטט מיוצב. כל דבר "פיזי" נובע משדה תודעה המחזיק במבנה תדר מסוים.

המולקולות שבחומר הגשמי, שהמדע היום קורא לחומר: "אור קפוא", ממש מרקדות. מוצקות מתקבלת בהתאם למהירות הפוטונים של האור.. קיר קשה זה מעיד על כך שהפוטונים נמצאים במהירות תנועה, עור רך זה מעיד על כך שהפוטונים יותר איטיים. בשני המקרים, זה רק אור. היום המדע כבר הצליח ליצר מאור, חומר. הקבלה קוראת לזה: "אור אין סוף". אין באמת נפרדות, כי הכל זה תדרים ותהודות ואנרגיות.  מערכת העצבים אחראית לקלוט את אותם תדרים להעביר למח את האינפורמציה והמוח מחלק ומתאים לחמשת החושים שמייצרים לכם תמונת מציאות. אין באמת נפרדות, ומה שמייצר תפיסת נפרדות זה "עור האדם". על העור ישנם קולטנים שמעבירים מידע למוח. אך אם יורידו לאדם את שכבת העור מגופו, ואותו אדם יסתכל על מישהו שנגעו בו, הוא ירגיש כאילו גם נגעו בו... כי הכל זה שדה תודעה אחד...

היקום ההולוגרפי:
• התיאוריה ההולוגרפית של היקום, שפותחה על ידי הפיזיקאי דיוויד בוהם ואחרים, מציעה שהמציאות התלת-ממדית שאנו חווים היא למעשה הקרנה של מידע ממימד נמוך יותר. זה מתחבר לרעיון של קהלת: "הבל הבלים" - המציאות הנגלית לעינינו היא כמו צל או השתקפות הולוגרמית של מציאות עמוקה יותר.

השלכות על תפיסת הזמן:
אם המציאות היא אכן הולוגרמה והזמן קיים כמקשה אחת, אז מתבקש לוגית ומדעית להגיד ש:
• החוויה הליניארית (חד כיוונית) של הזמן היא אשליה.
• כל הרגעים קיימים בו-זמנית.
• התודעה שלנו היא שיוצרת את אשליית הרצף הזמני.

תורת הקבלה מדברת על מושגים דומים:
• צמצום - הרעיון שהאינסוף מצמצם את עצמו כדי לאפשר לבריאה קיום סופי.
• "לית אתר פנוי מיניה" - אין מקום פנוי מהאלוקות, דומה לרעיון של 'שדה תודעה אחיד' או בשם המדעי: 'השדה המאוחד' - כי הכל אחד ושמו אחד ומלוא כל הארץ כבודו.
• "הכל הבל" מקהלת - לא במובן של חוסר משמעות, אלא במובן של ארעיות וחוסר מוצקות של המציאות החומרית.

ההשלכות הפילוסופיות/דתיות והמעשיות הן עצומות ומצריך העמקה והגות על השאלות הבאות:
• אם הכל ביקום הוא תודעה, מה המשמעות של "אני"?
• אם המציאות היא הולוגרמה, מה תפקידנו בתוכה?
• איך משתנה היחס שלנו לחיים כשאנו מבינים את ארעיותם?
• אם כל הזמנים קיימים בו-זמנית, האם יש משמעות אמיתית לבחירות שלנו?
• מדוע אנחנו חווים את מושג הזמן כזרימה ליניארית (חד כיוונית)?
• האם יש לתודעה גישה למימדי זמן אחרים שאיננו מודעים להם?

לאור 6 השאלות לעיל, הינה כמה נקודות תובנה לחשיבה והעמקה:

מהות ה"אני" בעולם שכולו תודעה:
אם היקום כולו הוא שדה תודעה אחד, התפיסה של "אני" נפרד היא למעשה אשליה ובכל זאת, אנחנו חווים את עצמנו כישויות נפרדות. ייתכן שה"אני" הוא נקודת מיקוד בלבד של התודעה האוניברסלית, כמו גל בים - נפרד לכאורה אך בלתי נפרד מהותית מהים עצמו.

תפקידנו במציאות ההולוגרפית:
אם המציאות היא הולוגרמה, אנחנו למעשה "שחקנים" וגם "צופים" בו-זמנית. תפקידנו עשוי להיות כפול:
• כ"חיישנים" של התודעה האוניברסלית, המאפשרים לתודעה שלנו לחוות את עצמה מזוויות שונות דרך התודעה האוניברסלית.
• כ"יוצרי מציאות" המשפיעים על ההולוגרמה דרך התודעה והכוונה שלנו.

משמעות הארעיות:
הבנת הארעיות לא בהכרח מפחיתה ממשמעות החיים, אלא משנה את היחס שלנו אליהם. הבנה זו יכולה:
• לשחרר אותנו מהיאחזות יתר בחומר כי זה בעצם לא העיקר.
• לאפשר לנו נוכחות עמוקה יותר 'ברגע'.
• להעביר את המיקוד מ"להיות" ל"להתהוות".

בחירה חופשית במציאות רב-זמנית:
השאלה של בחירה חופשית מקבלת משמעות חדשה כשכל הזמנים קיימים בו-זמנית. ייתכן שהבחירה החופשית היא:
• היכולת לנווט בין אפשרויות קיימות ולבחור אחת מהן או יותר.
• תפקיד התודעה הוא בבחירת המסלול בין האפשרויות הקוונטיות הפוטנציאליות.
• אולי הבחירה עצמה היא אשליה, אבל חווית הבחירה היא ממשית ומשמעותית.

חווית הזמן הליניארי (זרימה חד-כיוונית):
ייתכן שאנו חווים זמן ליניארי כי...
• המוח שלנו מאורגן מלכתחילה לעבד מידע באופן סדרתי.
• זו הדרך היחידה שבה תודעה מוגבלת יכולה לחוות את המציאות הרב-מימדית.
• זהו מנגנון הכרחי ליצירת נרטיב קוהרנטי של חוויה.

נקודות מבט על מימדי זמן אחרים:
ישנן עדויות ומחקרים לכך שהתודעה יכולה לחרוג מהזמן הליניארי. להלן דוגמאות:

• חוויות מיסטיות (גם עם שימוש בחומרים פסיכידאלים משני תודעה)
• חלומות נבואיים
• תופעות של קדם-ידיעה – חוש שישי
• חוויות חוץ-גופיות
• חוויות סף מוות

המסקנה המתבקשת היא שאולי אנחנו חיים במציאות הרבה יותר מורכבת ועשירה ממה שאנחנו רגילים לחשוב, ושהתודעה שלנו היא בעצם המפתח להבנה ולחוויה עמוקה יותר של המציאות הזו.
הפער בין החוויה הסובייקטיבית (של כל אחד מאיתנו) והמציאות האובייקטיבית יוצר פרדוקס מרתק:

מצד אחד, החוויה הסובייקטיבית של הזמן:
• משתנה בהתאם למצבי תודעה רגשיים שונים (למשל, הזמן "טס" כשנהנים ו"זוחל" כשמשתעממים).
• מושפעת ממצבים רגשיים ופיזיולוגיים שאינן קשורים לשכל הטהור.
• יכולה להשתנות דרמטית במצבי תודעה מיוחדים (מדיטציה, חוויות מיסטיות וכו').
• מתעוותת בחלומות ובמצבי תודעה מאוחדים.
מצד שני, המבנה האובייקטיבי לפי הפיזיקה המודרנית:
• הזמן הוא מימד בדומה למרחב.
• אין "עכשיו" אוניברסלי - היחסות מראה שהסימולטניות היא יחסית.
• כל הזמנים קיימים בו-זמנית ב"בלוק היקום".
• תורת הקוונטים מציעה אפשרות של סופרפוזיציה של מצבים בזמן שהכל מתקיים בו זמנית.

הפרדוקס המעניין הוא שהמדע מציע השערות באמצעות פיזיקאים ומתמטיקאים על תמונה שבה הזמן הוא סטטי ורב-מימדי (ורב כיווני), בעוד שאנחנו חווים אותו כזרימה חד-כיוונית.

זה מעלה כמה תובנות מרתקות שמחייבות אותך להתעמק בזה:
ייתכן שהתודעה שלנו פועלת כמעין "סורק" שנע לאורך מימד הזמן?:
• כמו קרן לייזר הסורקת דיסק DVD וקוראת מסד נתונים.
• יוצרת אשליה של תנועה מרצף של תמונות סטטיות (אנימציה).
• מייצרת את תחושת ה"עכשיו" הנע.

 התודעה כ"מעבד מידע":
• המוח מארגן את המידע באופן סדרתי כדי ליצור נרטיב קוהרנטי מסודר.
• החוויה הליניארית היא תוצר של המגבלות של המערכת העצבית שלנו.
• זו אולי הדרך היחידה שבה מערכת מוגבלת יכולה לחוות מציאות רב-ממדית?

נקודות השקה בין הסובייקטיבי והאובייקטיבי:
• מצבי תודעה מיוחדים (מדיטציה עמוקה, חוויות מיסטיות וכו') יכולים לאפשר חריגה מהתפיסה הליניארית (והיכן מקומו של התת-מודע בכל הסיפור?)
• תופעות כמו דז'ה-וו עשויות להיות "הצצות" למבנה האמיתי של הזמן.
• חלומות נבואיים יכולים להיות גישה למימד הזמן הרב-מימדי.

השלכות פילוסופיות הדורשות הוכחה מדעית מוצקה:
• אם כל הזמנים קיימים בו-זמנית, מה המשמעות של "עכשיו"?
• האם החוויה הסובייקטיבית (של כל אחד מאיתנו) היא אשליה הכרחית?
• מה תפקיד התודעה ביצירת רצף הזמן?

האתגר הגדול הוא להבין איך המציאות האובייקטיבית והחוויה הסובייקטיבית מתקיימות יחד. אולי זה כמו שני צדדים של אותו מטבע - האחד סטטי ורב-מימדי, והשני הוא דינמי וחד-מימדי.