נספח א' לפרק ה' - מבשרי אחזה אלוה

מאמר זה הוא המשך והשלמה למאמר הקודם שלי: 'ההכרה האלוקית' - שעסק במהותו של מושג האלוקות מנקודת מבט של: פיזיקה קוואנטית, חקר התודעה ומטאפיזיקה.

במאמר הזה אני אסגור מעגל ואתרכז בתמצית רק בפן הרוחני האמוני של גדולי ישראל המבוסס כולו (ובשפה פשוטה) על תורת החסידות והקבלה.

אַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱ־לוׁהַּ | ספר איוב.

"מבשרי אחזה א־לוה", הוא חלק מדברי איוב שהפך לאחד היסודות המרכזיים בתורת הקבלה והחסידות. ומשמעותו היא: שהאדם יכול להכיר את הבורא באמצעות דוגמאות ומשלים מגופו הגשמי.

אנו מוצאים בתורה בכלל ובפנימיות התורה במיוחד אין ספור רעיונות שיש בהם, לכאורה, משום האנשת האלוקים (הענקת תכונות אנושיות לקב"ה). אין-ספור משלים ודוגמאות קיימים בתורה על כך שהקב"ה נוהג כמלך בשר-ודם, כאב עם בניו וכדומה. והשאלה הנשאלת היא: איך אפשר בכלל לערוך השוואות בין האדם לבין הבורא, בין יצור מוגבל וקטן כאדם לבין האלוקים האין-סופי?!

יתירה מזו: השוואה זו בין האדם לבין הבורא אינה דבר שמופיע במקרה פה ושם. היא מהווה אבן-יסוד בתפיסתה של פנימיות התורה. כל האפשרות לדון ולעסוק בענייני האלקות מושתתת על ההנחה, שיש דמיון בין האדם וכוחות נפשו לבין הכוחות האלוקיים. פנימיות התורה משתמשת רבות בפסוק: "מבשרי אחזה אלוקה" כדי לומר, שתוך כדי התבוננות בגוף האדם ובנפשו יכולים אנו ללמוד על הקב"ה ועל הכוחות האלוקיים.
לכאורה, הנחה זו כשלעצמה הינה תמוהה ודורשת ביאור.

המפתח להבנת העניין מצוי בתיאור בריאת האדם (בספר בראשית): "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו". רבים התחבטו בפירוש הדבר, אך פנימיות התורה לומדת את הדברים כפשוטם: שאכן, הקב"ה ברא את האדם בצלמו ובדמותו ממש; הוא ברא את האדם באופן שישתקפו בו הכוחות האלוקיים - כמעין בבואה של הבורא.

איך מתיישב רעיון זה עם העיקרון שהקב"ה "אינו גוף ואין לו דמות הגוף"? - זו סוגיה בפני עצמה. אנו מוצאים בתורה פעמים רבות סתירה מעין זו. ביחזקאל, למשל, מתואר הקב"ה כ"אדם העליון" היושב על הכסא, ואילו במקומות אחרים מדגיש הנביא: "כי לא אדם הוא". עניין זה נידון בהרחבה רבה בתורת החסידות ותמצית הביאור הוא, שיש להבחין בין הקב"ה עצמו ("עצמותו של הקב"ה") לבין הכוח האלוקי המתגלה בעולמות ("הנהגות"). הקב"ה עצמו אכן מרומם ומתנשא מכל הגדרה ומכל תיאור, אך כשהוא מתגלה בעולמות הוא לובש כביכול דמות וצורה (מלבושים"), אשר היא זו שבצלמה נברא האדם ואותה תיאר יחזקאל כ"אדם העליון").

האדם הינו אפוא בבואה של הבורא. במבנהו ובתכונותיו משתקפים הכוחות האלוקיים (ומכאן, אגב, ייחודו וקדושתו של האדם). האדם הוא היצור היחיד עלי-אדמות שנברא "בצלם אלוקים", בצלמו ובדמותו של הקב"ה ממש.