פרק ה - ההכרה האלוקית: מהותו של מושג האלוקות מנקודת מבט של פיזיקה קוואנטית, חקר התודעה ומטאפיזיקה.

לא ניתן להבין את נושא התודעה ללא הבנה בסיסית וראשונית באשר למהות האלוקות.

מושג האלוקות הוא היסוד המרכזי שעליו נשען כל חקר התודעה כי אנו עוסקים בהשלכת המושג מן הכלל אל הפרט ומן הפרט אל הכלל כלומר, הבנה של התודעה האישית הפרטית אל מול התבונה העילאית רבת עוצמה שהיא התודעה ההאלוקית. 

שאלת מהותו של אלוקים היא שאלה עמוקה ומורכבת ועל זה כתבו חז"ל- מקובלים וחכמי המוסר מאות ספרים - לאורך ולרוחב של כל חלקי תורתנו הקדושה. מעוצם גדולת הבורא, כל ניסיון לבצע האנשה או אפילו המחשה לעיני בשר ודם נידון מראש לכישלון. כל שנוכל הוא רק להציץ קמעה לסימנים ולטביעות האצבע.

שאלות כמו אלו שאני מעלה בפוסט הזה, הן מהמאתגרות ביותר בשדה המטאפיזיקה והן מזמינות אותנו להרחיב את אופק הראייה ולנסות להסביר מושגים מופשטים כל כך.

במאמר זה, אנסה לגשת לנושא מזוית שונה דרך שלושת כובעים: פיזיקה קוואנטית, חקר תודעה וחקר מטפיזיקה. נשתמש גם בדמיון יוצר, כדי להרחיב את גבולות ההגיון ואולי אף לצאת מגבולות אלה.
________________________________________

על-פי ההיגיון האנושי הצרוף אין שום מקום לדיבורים על הקב"ה. ההבנה האנושית הנעלה ביותר, אינה מתחילה כלל להתקרב אל שכלו ואל מחשבתו של הקב"ה - ככתוב: "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." - ישעיהו נה, ט.

אם אנו מעיזים בכל-זאת לדבר על הקב"ה ולנסות להבין את דרכיו, אין זאת אלא מפני שהקב"ה עצמו הואיל לגלות לנו אותן. בתורתו הודיע לנו הקב"ה, שעלה ברצונו לצמצם את עצמו אל תוך התבניות של הבריאה, כדי שנוכל להגיע על-ידן להבנת הבורא ודרכיו. זה בעצם משחק מחבואים אוניברסלי בו אנו מנסים למצוא את טביעות האצבע שלו בבריאה. כאמור, כתיבה זו הינה בסמכות וברשות כי כך ה' רוצה. שנחפש אותו!.

הוא ברא את האדם "בצלמנו כדמותנו", ובכך נתן את היכולת להתבונן בגדולתו, בבחינת: "מבשרי אחזה אלוקה" (איוב, יט', כ"ו). הוא הודיע לנו כי: "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" (=מלכות הארץ כעין מלכות השמים), ובכך נתן לנו אפשרות להסיק מהנהגת מלך בשר-ודם על הנהגת מלך מלכי המלכים הקב"ה - כמטאפורה. הוא גילה לעבדיו הנביאים כי בחר להאציל עולמות עליונים ולהתגלות בעולם דרך עשר הספירות, ובזה העניק את היסוד לכל תורת הקבלה והחסידות.

בפוסט זה נתבונן באלוקות לא דרך השפה של החסידות והקבלה אלא דרך משקפיים אלו:

🔹️ מנקודת מבט של חקר הפיזיקה הקוואנטית: האם אלוקים נמשל מטאפורית כהסתברות אינסופית?

מנקודת המבט של הפיזיקה הקוונטית, היקום הוא מרחב של אפשרויות והסתברויות. כל חלקיק קוונטי נמצא בסופרפוזיציה של מצבים עד שהוא נמדד, ואז הוא "קורס" לאחת האפשרויות. אם נחשוב על אלוקים רק דרך הפריזמה הזו, נוכל לדמיין אותו מטאפורית כ"סופרפוזיציה אינסופית" של כל האפשרויות הקיימות והבלתי קיימות. הוא אינו מוגבל לצורה או לדמות, כי הוא מכיל בתוכו את כל הצורות והדמויות האפשריות בעת ובעונה אחת.

אלוקים, במובן זה, הוא ה"מקור" של כל המציאויות האפשריות, מעין: ה"שדה הקוונטי המאוחד" שממנו נובעים כל החלקיקים, כל האנרגיות וכל החוקים הפיזיקליים. הוא אינו "דבר" ספציפי, אינו מוגבל, אלא הוא הפוטנציאל האינסופי שממנו כל דבר נובע. הוא גם לא נמצא במקום או בזמן מסוים, כי הוא המקום והזמן עצמם, וגם מה שמעבר להם.
____________________________________________________

 🔹️ מנקודת מבט של חקר התודעה: האם אלוקים נמשל מטאפורית כמודעות טהורה?

מנקודת המבט של חקר התודעה, אלוקים יכול להיות מובן בצורה מופשטת כ"מודעות טהורה" – המצב הבסיסי ביותר של קיום, שממנו נובעות כל החוויות, המחשבות והתפיסות. המודעות הזו אינה מוגבלת לאדם מסוים או לישות מסוימת; היא אינסופית, נצחית ואוניברסלית.

אם נחשוב על התודעה האנושית הקולקטיבית כעל "גל" ב"אוקיינוס של מודעות", אז אלוקים הוא האוקיינוס עצמו. כל הישויות, כל הצורות וכל הדמויות הן ביטויים שונים של המודעות הזו. אלוקים, במובן זה, הוא לא רק "מי שאתה", אלא גם "מה שאתה" – משמע, המהות הפנימית ביותר של כל דבר שקיים.
דרך דמיון היוצר, נוכל לדמיין את אלוקים כ"חלום אינסופי" שחולם את עצמו דרך אינספור צורות ותודעות. כל אחד מאיתנו הוא חלק מהחלום הזה, אבל אלוקים הוא גם החלום עצמו, וגם החלום שמעבר לחלום.
___________________________________________________________

 🔹️ מנקודת מבט של חקר המטאפיזיקה: האם אלוקים נמשל מטאפורית כהוויה מוחלטת?

מנקודת המבט המטאפיזית, אלוקים הוא ההוויה המוחלטת – הנוכחות העליונה שמעבר לכל מושג, צורה או הגדרה. הוא אינו יכול להיות מתואר במילים, כי המילים עצמן הן חלק מהעולם המוגבל, ואלוקים הוא מעבר לכל הגבלה, זמן ומקום.

אם נחשוב על היקום כעל ספר ענק, אז אלוקים הוא הסופר, הסיפור, והדפים הריקים שמעבר לסיפור. הוא גם הקורא שקורא את הסיפור, וגם המודעות שמאפשרת את הקריאה. הוא לא רק "מי" או "מה", אלא "איך" ו"למה". הוא הסיבה הראשונה, התכלית האחרונה, והמרחב שביניהן.

דרך הדמיון היוצר, נוכל לדמיין את אלוקים כביכול כ"ריק אינסופי" שמכיל בתוכו את כל הצורות וכל האפשרויות, אבל גם מעבר להן. הוא כמו מראה אינסופית שמשקפת את כל הדברים, אבל גם נשארת נקייה וטהורה מעבר להכל.
________________________________________

לסיכום: אלוקים כחידה אינסופית

אלוקים, אם כן, הוא חידה אינסופית שמאחדת בתוכה גם את כל התחומים שדנו בהם: הפיזיקה הקוונטית, התודעה והמטפיזיקה. הוא יתברך הפוטנציאל האינסופי, המודעות הטהורה, וההוויה המוחלטת. הוא לא ניתן לתיאור מלא, כי כל תיאור רק מגביל אותו. אבל דרך הדמיון היוצר, אנחנו יכולים להתקרב להבנה שלו – לא כמשהו חיצוני לנו, אלא כמשהו שהוא המהות הפנימית ביותר של כל דבר שקיים.

אולי, בסופו של דבר, אלוקים הוא לא רק "מי" או "מה", אלא "כל מה שאי פעם היה, כל מה שיש, וכל מה שיהיה אי פעם". והוא גם מעבר לזה.

וזהו סוד הפסוק: וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה   וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃ | שמות, ג. יד - אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה.