פרק כו' - הסינסתזיה - צוהר מרתק לתודעה

הסינסתזיה היא צוהר מרתק להתבוננות בשאלות הגדולות של הקיום. הסינסתזיה מזכירה לנו כי המוח עשוי להיות מכונה ביולוגית, אך החוויה שהוא יוצר היא יצירה מטאפיזית מורכבת — רמז לאפשרות שהמציאות עמוקה ומרובת שכבות משאנו מעזים לדמיין.

מה היא סינסתזיה?
סינסתזיה היא מצב נוירולוגי שבו תפיסה של חוש אחד תוביל לתגובה אוטומטית בלתי רצונית בחוש אחר. במילים פשוטות, להריח צבעים, לראות צלילים, ולשמוע צבעים.
הסינסתזיה אינה רק תופעה נוירולוגית מסקרנת, אלא הזמנה להרהר בשאלות יסוד: האם המציאות "היא כפי שהיא" ששונה מתפיסתנו הרגילה.

לפני הדיון בנושא המרתק הזה, הנה משהו שאמר ניקולה טסלה, הפיזיקאי הדגול שהיה בעצמו סינתסטזי: 
בראיון משנת 1899, ניקולה טסלה אמר כי:
"הכל אור, אני חלק מהאור, וזה מוזיקה. האור ממלא את ששת החושים שלי: אני רואה, שומע, מרגיש, מריח, נוגע וחושב. לחשוב עליו זה החוש השישי שלי. חלקיקי אור כתובים בפתקים".

הוא המשיך ואמר כי: "האור הוא מקור הבריאה הבסיסי, באחת הקרן שלה היא גורל העמים, לכל אומה קרן משלה במקור האור הגדול הזה שאנו רואים כשמש".

דמיינו שנושא הסינסתזיה היה בתקופה שבה המדע בזמנו לא יכל אפילו להתחיל להבין את רמת החלקיק האטומי, שלא לדבר על הרמות התת-אטומיות.

הדבר הקשה ביותר בלגרום לאנשים לחשוב מחוץ לקופסה ולהאמין בבלתי אפשרי הוא לגרום להם להבין את הבסיס של כל מה שלימדו אותנו על טבע האור, האנרגיה והביולוגיה הוא בעצם שקר מפוברק מוחלט כדי לשמור על האנושות בכוונה בחושך.
החומר האתרי (Etheric) = אור = תודעה אוניברסלית = בורא

המאמר הזה לא יעסוק בהיבטים של מדעי המוח מבחינה נוירולוגית אלא רק בהיבטים של תודעה ומטאפיזיקה.
נתחיל עם סקירה מטאפיזית של סינסתזיה וזיקתה להכרה האנושית.

סינסתזיה, התופעה שבה גירוי חושי אחד מעורר תפיסה אוטומטית בחוש אחר (כגון ראיית צבעים בעת שמיעת צלילים או הקשרת טעמים למספרים), מזמינה התבוננות מטאפיזית מעמיקה על טיב המציאות, התודעה, והאופן שבו אנו חווים את העולם.

להלן נקודות מפתח להבנת הנושא:

1. ערעור הגבולות בין החושים: אחדות המציאות

הסינסתזיה מאתגרת את ההנחה המקובלת שהחושים פועלים בנפרד. מבחינה מטאפיזית, היא מצביעה על אחדות סמויה בתוך המציאות, הרמונית יותר מההפרדה הקלאסית בין "ראייה", "שמיעה" או "מישוש". רעיון זה תואם את המוניזם הניטרלי (רעיון לפיו היקום מורכב רק מסוג אחד של חומר, נייטרלי במהותו, שאינו פיזיקלי ואינו מנטלי ומרכיב את שני ההיבטים האלו בו זמנית), הטוען כי התודעה והחומר הם ביטויים של מציאות אחת בלתי מפוצלת. האיש הסינסטזי חווה את העולם כשילוב של חושים, מה שמרמז כי החלוקה לחושים נפרדים עשויה להיות מבנה תודעתי, לא מהותי למציאות עצמה.

2. תודעה כיוצרת מציאות: מעבר לפסיביות

הסינסתזיה מדגישה כי התודעה אינה רק מקלט פאסיבי של גירויים, אלא יוצרת פעילה של חוויה. זה תואם תפיסות פילוסופיות כמו האידיאליזם של ברקלי (פיתח את התיאוריה שמכחישה את קיומו של החומר ובמקום זאת טוענת שאובייקטים מוכרים כמו שולחנות וכיסאות הם רעיונות הנתפסים על ידי התודעה, ואינם קיימים מבלי להיתפס) או הפנפסיכיזם (הוא ההשקפה שהנפש או היבט דמוי תודעה הם תכונה בסיסית של המציאות ונמצאת בכל מקום במציאות), הרואים בתודעה יסוד ראשוני ביקום. אם תודעה יכולה לחבר צבעים לצלילים באופן ספונטני, ייתכן ש"המציאות" כפי שאנו מכירים אותה היא תוצר של אינטראקציה דינמית בין התודעה לעולם, לא תמונת מראה אובייקטיבית.

3. גמישות ההכרה: על טבעו של העצמי

השונות בחוויה הסינסתטית (לא כל הסינסתטטים חווים את אותו הצבע עבור אותו צליל) מעידה על ריבוי פרשנויות תודעתיות לאותו גירוי. הדבר מערער את הרעיון של "עצמי" קבוע ומוחלט, ומצביע על זהות גמישה, הנבנית דרך דיאלוג מתמשך בין התודעה לעולם. 

4. הצצה למציאות טרנסנדנטלית?

במיסטיקה, חוויות של איחוד חושים (כמו בטקסטים סוּפיים או בקבלה) נחשבות לרמזים על מציאות עליונה שבה הכל מחובר. הסינסתזיה עשויה להיתפס כהתגלות ספונטנית של אחדות זו, מעין "שער" לתפיסה הרמונית יותר, שאינה מוגבלת על ידי הקטגוריות השכליות הרגילות. במובן זה, היא מזכירה את תורת הצורות של אפלטון, שבה העולם החומרי הוא צל של מציאות אידאלית שלמה יותר.

5. השלכות על חקר התודעה

המדע חוקר את הבסיס העצבי של סינסתזיה (כגון קשרים בין אזורים מוחיים), אך המטאפיזיקה שואלת: מה המשמעות של תופעה זו עבור טבעה של התודעה עצמה?
• אם תודעה יכולה "לערבב" חושים, ייתכן שהיא בעלת פוטנציאל בלתי מוגבל לעיצוב חוויה, מעבר למגבלות ביולוגיות.
• סינסתזיה מעודדת חשיבה על תודעה כעל שדה רחב, שבו הגבולות בין אינדיבידואלים מטושטשים (כבתפיסות פאן-פסיכיסטיות).

לסיכום: סינסתזיה כחלון למטאפיזיקה של התודעה

סינסתזיה אינה רק תופעה נוירולוגית מסקרנת, אלא הזמנה להרהר בשאלות יסוד: האם המציאות "כפי שהיא" שונה מתפיסתנו הרגילה? האם התודעה היא כלי פסיבי, או אומן פעיל של המציאות? ומהן ההשלכות של גמישות התפיסה על הבנתנו את העצמי והקיום? בעידן שבו חקר התודעה צובר תאוצה, הסינסתזיה מזכירה לנו כי המוח עשוי להיות מכונה ביולוגית, אך החוויה שהוא יוצר היא יצירה מטאפיזית מורכבת — רמז לאפשרות שהמציאות עמוקה ומרובת שכבות משאנו מעזים לדמיין.