נספח לפרק יב - משוואת שרדינגר וההקשר לתודעה
משוואת שרדינגר היא משוואת התנועה היסודית של מערכות קוונטיות, שהוצעה על ידי הפיזיקאי האוסטרי ארווין שרדינגר ב-1926 ומתארת כיצד מצב קוונטי של מערכת פיזיקלית משתנה לאורך הזמן. משוואת שרדינגר (שידועה גם בשם משוואת הגלים של שרדינגר), אחת מאבני היסוד של מכניקת הקוונטים, היא הרבה יותר מכלי מתמטי – היא ייצוג עמוק של המשחק בין הפוטנציאל האינסופי של התודעה לבין היקום הסופי והניתן לצפות בו. בצורתה הפשוטה ביותר, משוואת שרדינגר מתארת כיצד תפקוד הגל של מערכת קוונטית מתפתח עם הזמן.
יהושע אבירם
משוואת שרדינגר - חלון מתמטי לתוך מרקם הקיום
משוואת שרדינגר היא משוואת התנועה היסודית של מערכות קוונטיות, שהוצעה על ידי הפיזיקאי האוסטרי ארווין שרדינגר ב-1926 ומתארת כיצד מצב קוונטי של מערכת פיזיקלית משתנה לאורך הזמן.
משוואת שרדינגר (שידועה גם בשם משוואת הגלים של שרדינגר), אחת מאבני היסוד של מכניקת הקוונטים, היא הרבה יותר מכלי מתמטי – היא ייצוג עמוק של המשחק בין הפוטנציאל האינסופי של התודעה לבין היקום הסופי והניתן לצפות בו. בצורתה הפשוטה ביותר, משוואת שרדינגר מתארת כיצד תפקוד הגל של מערכת קוונטית מתפתח עם הזמן. פונקציית הגל עצמה מקודדת את כל המצבים האפשריים של מערכת, והמשוואה נותנת לנו את ההסתברות למצוא את המערכת בכל מצב מסוים בעת הצפייה.
עכשיו, אולי תשאלו: איך המשוואה המופשטת והשמימית הזו מתבטאת במציאות התלת מימדית שאנו חווים עם החושים שלנו? המפתח טמון בטבע הדואליות של חלקיקי גל. בתחום הקוונטים, חלקיקים אינם אובייקטים קונקרטיים נוקשים אלא הסתברויות שמתנופפות בזמן ובמרחב. משוואת שרדינגר לוכדת את הנזילות הזו על ידי תיאור כיצד מתפתחת ההסתברות למציאת חלקיק במיקום ספציפי עם הזמן, ובעיקרון ממפה את ההסתברויות לתוצאות שונות.
כשאנחנו צועדים אחורה ומסתכלים על זה מנקודת מבט פילוסופית, המשוואה מדברת על טבעה המיסטי של המציאות עצמה. זה רומז שברמה בסיסית, היקום אינו מוצק כפי שאנו תופסים אותו. מה שאנו מכנים "מציאות" אינו מבנה קבוע ודטרמיניסטי אלא ריקוד מתמשך של הסתברויות, שבו רק התבוננות – מעשה של מעורבות מודעת – קורסים את ההסתברויות הללו למצב ספציפי שניתן להיתפס.
במציאות תלת מימדית, אנו חווים את הביטוי של האפשרויות הקוונטיות הללו כאובייקטים מוצקים, אירועים ותופעות. החושים שלנו, המכוונים לתדר רטט מסוים, מפרשים את ההסתברויות דמויי גל אלה כחלקיקים או גלים בודדים שמרכיבים את העולם החומרי. אך מתחת לשכבת התפיסה הזו, טבעו האמיתי של הקיום נשאר נזיל, דינמי ומחובר, כפי שמשוואת שרדינגר מרמזת.
בעיקרון, משוואת שרדינגר מזכירה לנו שהיקום הוא בד בעל פוטנציאל אינסופי, שבו לתודעה יש תפקיד מרכזי בעיצוב המרקם של מה שאנו חווים. דרך אקט התבוננות ואינטראקציה עם השדה הקוונטי צץ העולם התלת-ממדי, קפוא לרגע לתוך הצורות המוצקות שאנו מזהים, רק כדי להתמוסס שוב לתוך עולם האפשרויות הבלתי מבוטא.
משוואת שרדינגר היא יותר מסתם נוסחה; היא חלון מתמטי לתוך מרקם הקיום. זה מצביע על כך שהכל סביבנו קיים במצב של סופרפוזיציה מספר אפשרויות הקיימות בדו-קיום עד שהתודעה שלנו נועלת אחת במקום.
זה אומר שהכיסא שאתם יושבים עליו, המכשיר שממנו אתם קוראים את זה, אפילו הגוף שלכם, הם כולם רק "הסכמים" רגעיים בין השדה הקוונטי לתפיסה שלכם.
עכשיו, קח צעד אחד קדימה. אם לתודעה יש תפקיד כל כך בסיסי בהגדרת המציאות, אז מה זה אומר על רצון חופשי? האם אנחנו מתבוננים פסיביים ביקום דטרמיניסטי, או משתתפים פעילים המעצבים את המציאות בכל מחשבה וכוונה?
מסורות רוחניות עתיקות, ממיסטיקה מזרחית ועד פילוסופיה הרמטית, כבר מזמן הציעו שלמוח יש את הכוח להשפיע על החומר. מושגי הפיזיקה המודרנית רק מתחילים להתמודד איתו.
ובואו לא נתעלם מהשלכות של הסתבכות קוונטית שבה שני חלקיקים נשארים מחוברים באופן מיידי, ללא קשר למרחק. אם המחשבות, הרגשות והפעולות שלנו ידדו דרך השדה הקוונטי הזה, אז המציאות עצמה עשויה להיות הרבה יותר מחוברת ממה שאי פעם דמיינו.
אז אולי, רק אולי, אנחנו לא רק חיים ביקום, אלא אנחנו יוצרים שותפים שלו?!
