פרק לו' - מהפכה תודעתית - העולם לא איבד שפיות. העולם השיקרי נחשף.

העולם מחולק לשתי תודעות.
לא גזעים.
לא דתות.
לא עמים. 
אלא שתי רמות הכרה:
השיכורים והָעֵרִים
(ולא מדובר כאן ביין או סמים אלא בתודעה)

השיכורים:
אלו שמחפשים כל הזמן עוד תענוג.
עוד כסף, עוד מעמד, עוד ריגוש, עוד כוח, עוד הסחות דעת.
הם אבודים בתוך סחרור של תענוג עצמי.
הם "נהנים", אבל ריקים.
הם "מצליחים", אבל לא יודעים לשם מה.
הם "חיים", אבל לא באמת ערים.
תורת הגאולה קוראת לזה:
אכילת הקליפות, שימוש באור החיים רק כדי להזין את עצמך.

הָעֵרִים:
הם אלה שהתעוררו מהשיכרון.
הם חוו את כל מה שיש לעולם להציע – וחוו גם את הריק שמאחוריו.
הם מתחילים לשאול שאלות.
הם רואים איך העולם מתפרק: משפחות, ילדים, טבע, נפש, אמת.
והם לא יכולים להמשיך כמו כולם.

הם לא מושלמים – אבל הם שמים לב. הנשמה היתרה שלהם מתחילה להתעורר, להיזכר.
תורת הגאולה קוראת לזה:
"העומדים על פתח האור"
אלה שיצאו מהשינה וחשים שמשהו עמוק קורה.

מה ההבדל האמיתי?

השיכורים פועלים כדי לקבל אור לעצמם.
הָעֵרִים מתחילים לפעול כדי להשפיע אור.
ברגע הזה תודעת משיח נכנסת.
תודעת גאולה = תודעת נתינה.
זו לא דמות חיצונית.
זו לא ישועה שתבוא מבחוץ.

זה מצב פנימי שבו האדם:
לא מחפש רק לשרוד אלא להתחבר.
לא שואף רק ליהנות אלא להשפיע.
לא בורח מהחושך אלא הופך אותו לאור.

ומה קורה עכשיו בעולם?
אנחנו בזמן שמכונה: "לפני עלות השחר".
החושך הכי גדול הוא לפני האור.

רוב העולם כעת עדיין שיכור.

העולם לא איבד שפיות, העולם נחשף:
"לפני עלות השחר החושך הכי עמוק"
(זוהר, תיקוני הזוהר)

מה שנראה כהתפרקות של הכלכלה, החברה, המחירים והערכים, 
זה לא סתם "טירוף".
זה פירוק של מערכות שקר,
כדי שהאדם יפסיק להיאחז בהן.

הדור הזה נועד להבין שאין על מי להישען:
לא על הבנק,
לא על הממשלה,
לא על קריירה,
לא על השוק,
לא על אמצעי התקשורת ומהנדסי התודעה,
לא על מערכת המשפט ואכיפת החוק,
לא על השיטה,
אלא רק על: "אין עוד מלבדו".

זו מהפכה תודעתית. לא צבאית ולא כלכלית.
הבורא מסיר את הקביים
כדי שנקום על הרגליים הפנימיות שלנו.

ומה עושים בתוך זה?
מפסיקים להאמין במערכת,
מפסיקים להאמין בפרדיגמות.
מתחילים לחזור ולהתכנס פנימה.
לומדים לחיות בפשטות, בשיתוף, באמונה,
לאהוב, להיטיב, ולראות את עצמנו כחלק מתיקון לא כקורבנות.

כי משיח לא בא לסדר את החוץ,
הוא בא להעיר את הפנים.