'תודעת עורב'- ומה זה אומר על תודעת האדם?

תודעת 'עורב'- ומה זה אומר על תודעת האדם?
עורבים הם מהיצורים החכמים ביותר בממלכת בעלי החיים. מדענים גילו שהעורבים ניחנו ביכולות קוגניטיביות מרשימות.

לפי מחקר שפורסם ב-2020, העורבים מודעים ליכולות הקוגניטיביות שלהם, יכולת שיוחסה עד כה לבני אנוש ומספר מצומצם של בעלי חיים אינטליגנטיים במיוחד.
מחקר  שנערך על יונים, תנשמות, תוכים ועורבים, מצא את הסיבה הביולוגית לאינטליגנציה הייחודית, וכי התודעה והאינטליגנציה מבוססות על פעילות אינטנסיבית של נוירונים במוח הציפור, בחלק הנקרא –'פאליום'

התברר מעל לכל ספק שעורבים ניחנים ביכולת המנטלית לשקר ולהונות. באחד המקרים נצפה עורב המתחזה למת ליד פגר של ארנבת. התחזותו גרמה ככל הנראה לעורבים אחרים להסיק מסקנה מוטעית שהפגר מורעל. משהסתלקו מהמקום, העורב המתחזה קם על רגליו ואכל את בשרה של הארנבת.

במחקר קטן הראו כי לעורבים שחורים יש יכולת תכנון ודחיית סיפוקים: הם למדו איזה פריט לבחור כדי לקבל פרס לאחר זמן מה ובמקום אחר ואף התגברו על פיתוי של סיפוק מידי על מנת לקבל פרס גדול יותר בעתיד.

עורבים ניחנים באינטליגנציה רגשית, המתבטאת בניחום עורבים אחרים, עימם יש להם קשר בעל ערך, לאחר עימות. הניחום נעשה על ידי התנהגויות כמו מגעים עדינים או אכילה משותפת.
גם בעת שאחד העורבים בלהקה מת, הם עורכים טקסים סביב מתיהם.
משתתפים באבל, שותקים, מביטים.

עורבני סקראב עורכים הלוויות מוזרות. כאשר אחד מהם מת, ציפור צועקת, קוראת לאחרים. הם מתאספים, מפסיקים לאכול וקוראים בקול רם סביב הגופה, לפעמים במשך שעות. הם עורכים הלוויה לחברם שנפל.

אולם יתכן שיש סברה נוספת שמסבירה את זה:

אם אתם רואים קבוצת עורבים מתאספת סביב עורב מת, ייתכן שאתם מסתכלים על אחת ההתנהגויות המטרידות ביותר בחיות בר עירוניות. חוקרים תיעדו את הסצנות הללו במשך שנים. עורבים אמריקאים פראיים מתאספים לעתים קרובות סביב גופו של עורב אחר, קוראים בקול רם, צופים מקרוב, ואז נמנעים מהאזור לאחר מכן. מדענים מתייחסים לפעמים להתכנסויות אלו כהלוויות עורבים. ההתנהגות נראית רגשית, אך המחקר מצביע על כך שהיא משרתת גם מטרה מעשית. נראה שעורבים משתמשים ברגעים אלה כדי ללמוד סכנה ולזכור היכן התרחש מוות.

במחקר בראשות קיילי מאוניברסיטת וושינגטון, עורבים הגיבו בעוצמה לעורבים מתים והפכו זהירים יותר סביב מקומות, טורפים ואפילו בני אדם הקשורים לסצנות אלו. חלק מהציפורים למדו להימנע מאיומים אלה זמן רב לאחר האירוע. משמעות הדבר היא שההתכנסות אינה אקראית. זוהי חלק אזהרה, חלק חקירה, ואולי חלק תגובה חברתית. מה שהופך אותה לכל כך עוצמתית הוא עד כמה היא נראית לנו מוכרת. מעגל של ציפורים שחורות, שקטות או קוראות, מקיפות אחת משלהן כאילו מנסות להבין מה קרה.

עורבים מפגינים אינטליגנציה יוצאת דופן באמצעות התנהגות הנקראת "נמלים", שבה הם משתמשים בנמלים כתרופה טבעית למאבק בטפילים. בתהליך זה, עורבים מאפשרים במכוון לנמלים לזחול על נוצותיהן או לשפשף נמלים מרוסקות על גופן. הנמלים מפרישות חומצה פורמית, כימיקל רב עוצמה הפועל כקוטל חרקים ופטריות, ודוחה או מסלק ביעילות טפילים כמו קרציות וכינים שיכולים לפגוע בנוצותיהן ובעורן.

זה מדגים את יכולתם של העורבים לנצל משאבים סביבתיים לטיפול עצמי, ומדגיש את יכולות פתרון הבעיות המתקדמות שלהם. עורבים מכוונים באופן סלקטיבי למושבות נמלים, ולעתים קרובות בוחרים מינים כמו נמלי עץ, המייצרות רמות גבוהות של חומצה פורמית. הם עשויים לפרוש את כנפיהם מעל קיני נמלים כדי לעודד התפשטות או להפעיל נמלים ישירות עם מקוריהם. התנהגות זו, שנצפתה בקרב מיני קורוויד שונים, מצביעה על הסתגלות אבולוציונית המשפרת את ההישרדות על ידי שמירה על בריאות הנוצות והפחתת זיהומים טפיליים.

"נמלים" משקפת לא רק אינסטינקט אלא גם התנהגות נלמדת, שכן עורבים מתאימים את הטכניקות שלהם על סמך ניסיון, ומדגישה עוד יותר את התחכום הקוגניטיבי שלהם בניצול בית המרקחת של הטבע.

העורב זוכר אותך.
הוא יזהה את פניך גם אחרי שנים.
אם היטבת עמו, אולי תתעורר לבוקר עם גולה מתנה ממנו על אדן החלון.
אם פגעת בו – הוא לא רק ייזהר, הוא ילמד את חבריו.

אמון אינו דבר שקורה בן לילה, במיוחד עבור עורב שלמד להיות זהיר. הוא זוכר כל צל, כל קול חזק, כל סיבה לא לבטוח.
אבל עם סבלנות ונוכחות עדינה, משהו מתחיל להשתנות. כל מילה רגועה, כל הצעה שקטה, מראה שלא כל אדם מביא נזק, ולא כל יד היא איום.

כאשר עורב סוף סוף בוחר לבטוח בך, נוחת קרוב, פוגש את עיניך, או לוקח אוכל מידך, זוהי מתנה. כי האמון הזה נרכש, לא ניתן, ובאותו רגע, אתה הופך לחלק ממעגל הביטחון הקטן והקדוש שלהם.

עורבים יכולים לזכור פנים אנושיות במשך שנים וידועים בכך שהם נוטרים טינה. אם הם מאוימים, הם זוכרים את האדם ואף יכולים להזהיר עורבים אחרים, ולהעביר את המידע בין דורות!

עורבים זוכרים טוב לב. האכילו אותם פעם אחת, והם לעולם לא ישכחו אתכם. 
בעולם שבו רוב האנשים מתעלמים מהדברים הקטנים, אפילו מעשה פשוט כמו האכלת עורב יכול ליצור קשר בלתי צפוי עם הטבע.

עורבים הם בין הציפורים החכמות ביותר על פני כדור הארץ - הם מזהים פנים, זוכרים התנהגות אנושית ואפילו מביאים מתנות לאנשים שהם סומכים עליהם. 
מבוטנים וגרעיני חמניות ועד חלמון ביצה ושאריות מזון קטנות, ציפורים אינטליגנטיות אלה מעריכות טוב לב יותר משאנו מבינים. צפייה בהן מתאספות, מתקשרות ודואגות זו לזו היא תזכורת לכך שלטבע יש שפה יפה משלו.

לכל מי שאוהב חיות בר, בקרים שלווים ורגעים משמעותיים עם הטבע - זהו הסימן שלכם להאט וליהנות מהקשרים הפשוטים סביבכם.
האכילו בזהירות. כבדו את חיות הבר. ותנו לטוב לב להדהד דרך הטבע.

העורבים מעבירים מידע. הם שומרים זיכרון חברתי. שומרים מרחק ממי שמציק להם.
הם לא שוכחים — לא מתוך כעס, אלא מתוך תודעה.
הזיכרון שלהם אינו רגש – הוא מפת דרכים.

העורב לא מוחק.
הוא זוכר כדי לדעת איך לנוע בעולם.
הוא לא נשאר תקוע בכאב, הוא משתמש בו.
הוא בונה הבנה. קשרים. זהות. מצפן.

ומה איתנו?
מה אנחנו עושים עם מה שאנחנו זוכרים?
האם אנחנו לומדים או רק סוחבים?
האם הזיכרון שלנו משחרר או כולא?

העורב יודע:
זיכרון הוא לא עונש. הוא בחירה. הוא אחריות.
הוא דרך לא לשכפל את מה שכבר קרה.

ידידות מופלאה עם בני אדם:

זכרו זאת, עורב אולי לא יבין כל מילה שאתם אומרים, אבל הוא מבין אנרגיה, טון וכוונה בדרכים שלעתים קרובות אנו מזלזלים בהן. הם צופים מקרוב. הם חוקרים פרצופים. הם זוכרים מי טוב לב ומי לא. מה שאתם נושאים בתוככם - רוגע, פחד, כעס, חום - הם חשים זאת הרבה לפני שאתם מדברים.

עורב לא צריך שפה כדי לזהות כנות. הוא שם לב לאופן שבו אתם נעים, לסבלנות בפעולותיכם, לעקביות בנוכחותכם. אמון עם עורב לעולם אינו נכפה. הוא נרכש בשקט, באמצעות רגעים חוזרים ונשנים של ביטחון וכבוד.

אנשים חושבים שהם סתם ציפורים החולפות בשמיים. אבל עורבים צופים יותר ממה שאנחנו מבינים. הם בונים קשרים לאט, בזהירות, וברגע שהם מחליטים שאתם בטוחים, הקשר הזה יכול להימשך שנים. הם אולי לא יבינו את המילים שלכם - אבל הם מבינים את ליבכם טוב יותר מרוב האנשים אי פעם.

עד כמה עורבים באמת יכולים לחוש את נוכחותך? 
לא לפי ריח - אלא לפי אינטליגנציה, זיכרון ומודעות. עורבים אינם מסתמכים על ריח כמו טורפים רבים... הם מסתמכים עליך. הם חוקרים פנים, זוכרים התנהגות ומתקשרים על סכנה בקרב להקתם. מתצפית שקטה ועד לקריאות מתואמות, עולמם בנוי על תפיסה חדה. כל תנועה שאתה עושה הופכת לחלק מהזיכרון שלהם. וברגע ששמים לב אליך... לעולם לא שוכחים אותך.

 הם לא רק רואים אותך - הם מזהים אותך.
הם לא רק מגיבים - הם לומדים ממך.
הם לא רק שורדים - הם מסתגלים סביבך.
האינטליגנציה שלהם מתחרה בכמה פרימטים.
והמודעות שלהם משתרעת הרבה מעבר למרחק.

אנשים שואלים לעתים קרובות איך זה קורה. האמת היא - זה לא קורה מהר.
אמון כזה נבנה בשקט. יום אחר יום. בלי כפייה. בלי ציפיות.
בשלב מסוים, העורב מחליט שאתה בטוח. לא בגלל שהאכלת אותו פעם אחת, אלא בגלל שהופעת בעקביות.
יש משהו עוצמתי בלהיות נבחר על ידי יצור פראי.
זה מזכיר לך שסבלנות, רוגע וכבוד עדיין חשובים - אפילו בעולם רועש.