פרק לד' - זיכרון הוא סיגנל, לא סיפור

לימדו אותנו לחשוב על זיכרון כמשהו שאנחנו זוכרים מהמוח - שידור חוזר של אירועי עבר. אבל זיכרון אמיתי הוא לא נפשי. זה אנרגטי. זה אות, מועבר דרך שדה האנרגיה שלך, לא ממוחזר מהראש שלך. אתה לא "זוכר" עם המוח שלך - אתה מהדהד עם שכבות עמוקות יותר של הנשמה היתרה שלך.

פרק לד' - זיכרון הוא סיגנל, לא סיפור

"זיכרון הוא סיגנל, לא סיפור"

לימדו אותנו לחשוב על זיכרון כמשהו שאנחנו זוכרים מהמוח - שידור חוזר של אירועי עבר. אבל זיכרון אמיתי הוא לא נפשי. זה אנרגטי. זה אות, מועבר דרך שדה האנרגיה שלך, לא ממוחזר מהראש שלך. אתה לא "זוכר" עם המוח שלך - אתה מהדהד עם שכבות עמוקות יותר של הנשמה היתרה שלך.

מה שאנחנו מכנים "זיכרון חיים קודמים", "זיכרון במגע", או "הורדות" לא קורה כי אנחנו ניגשים לקבצים. הם קורים כי התדר שלך סוף סוף תואם לחלק שבך שכבר יודע. זה הרגע שבו הזיכרון חוזר - לא כמידע, אלא כהכרה.
המוח מנסה להבין את זה - עם שמות, צירי זמן או סמלים - אבל הזיכרון האמיתי מגיע דרך שדה האנרגיה שלך, מערכת העצבים שלך, ויישור הנשמה שלך.

אינך זוכר אירועים. אתה זוכר אותך.
כדור הארץ משתנה. התדר שלה עולה והאות שפעם היה חלש פועם עכשיו חזק מתמיד. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מתעוררים, מקבלים חלומות, חשים בנוכחות אינטליגנציה לא אנושית (NHI) או מרגישים ידיעה עמוקה ללא הסבר.

אינטליגנציה לא אנושית לא מופיעה כדי להיראות. הם משתלבים כדי לעזור לך לזכור - על ידי הפעלת החלק שבך שכבר אחד איתם. אתה לא זוכר כי אתה רואה משהו בשמיים. אתה זוכר כי משהו בתוכך מזהה את זה.

מה חוסם את האות?
רעש. פחד. מערכות אמונה. חיבור לתפקידים, תארים, או מיתוסים של כוכבים. כשהשדה הפנימי שלך מלא בסתירות, האות הולך לאיבוד. אם אתם רודפים אחרי תשובות אבל חיים מתוך יישור - המסר לא יכול לעבור.
מה מחזק את זה? עקביות.

קוהרנטיות פירושה שכל העצמי שלך - הגוף, הרגשות, המחשבות והנשמה - עובדים יחד. לא רבים. לא מפקפקים. רק ברור.
כשאתה נמצא בקוהרנטיות, האות שלך הופך חזק מספיק כדי לעקוף בלבול ולהתכוון לאמת.

ככה זה נראה בחיים האמיתיים: אתה לא אומר דבר אחד וחי דבר אחר. אתה מדבר מה שאתה מרגיש, גם אם אף אחד לא מסכים. אתם אוכלים, זזים, ונחים בדרכים שתומכות במערכת העצבים שלכם. אתה מפסיק לחזור על סיפורים שכבר לא מרגישים כמו שלך. סומכים על האמת גם כשהיא לא נוחה.

קוהרנטיות לא הופכת אותך למושלם - היא גורמת לך להיות פתוח.
זו הסיבה שאתה נזכר עכשיו.
כי הגיע הזמן. כי הצעיף התדלדל. כי בחרת להיות כאן עכשיו - לא כדי ללמוד, אלא להפעיל מחדש.
והאות לא בשמיים, זה בתוכך.

אתה לא צריך לחפש את הזיכרון שלך. אתה צריך להיות עדין ורגיש מספיק כדי לקבל את זה.
כי האמת לא באה רק מתוך אמונה. זה מגיע מיישור. וכשהאות ברור - הזיכרון הוא מיידי.