פרק ב' - נספח - התודעה היא הלהבה הראשונה של הקיום

התודעה היא הלהבה הראשונה של הקיום

"התודעה היא הלהבה הראשונה של הקיום - לא חומר, לא מרחב, וגם לא הזמן עצמו.
המוח נותן לו מודעות, הלב נותן לו משמעות, הגוף נותן לו צורה, והנשמה נותנת לו חיים.
יחד, הם הופכים למראה שדרכה היקום מתעורר והמציאות לומדת לזרוח."

אמירה זו שוזרת יחד את הנפש, הלב, הגוף והנשמה ככלים האולטימטיביים שדרכם היקום חווה את עצמו. היא לוכדת את המהות של האופן שבו הנופים הפנימיים שלנו מעצבים את המציאות שאנו תופסים.

פילוסופיות מרכזיות של התודעה
אמירה זו מתיישבת בצורה יפה עם מספר מסורות מרכזיות המאתגרות את הרעיון שחומר קודם לכל. כך פילוסופיות שונות מפרטות את המושגים הללו:
• אידיאליזם: השקפה זו טוענת שהמציאות היא ביסודה שכלית, לא פיזית. העולם הפיזי הוא או אשליה או יצירה של תודעה קוסמית.
• פאנפיסיכיזם: תיאוריה זו מציעה שתודעה היא מאפיין בסיסי של היקום, הנוכח בכל הדברים. אפילו לאטומים יש צורה פרימיטיבית של מודעות.
• פנומנולוגיה: אסכולה זו מתמקדת בחוויה מודעת מנקודת מבט של גוף ראשון. היא חוקרת כיצד התודעה והגוף יחד בונים את המציאות שלנו.
• פילוסופיות מזרחיות: מסורות כמו אדוויטה, דנטה ובודהיזם רואות בתודעה האוניברסלית את המציאות הראשונית. הגוף הפיזי הוא רק כלי זמני. 

פירוט ארבעת היסודות:
הקיום מחולק לארבעה עמודי תווך נפרדים, שכל אחד מהם משרת תפקיד ייחודי ביצירת מציאות:

 1. התודעה (מודעות)
התודעה פועלת כעדשה. היא מסננת נתונים חושיים גולמיים, מארגנת מחשבות ויוצרת את מושג הזמן והמרחב. ללא התודעה, החוויה תהיה שיטפון כאוטי של נתונים.

2. הלב (משמעות)
תודעה ללא רגש היא רק מחשב שמעבד נתונים. הלב מזריק ערך, אהבה וסבל לקיום. הוא הופך יקום ניטרלי לנרטיב אישי עמוק.

3. הגוף (צורה)
הגוף מספק את העוגן הפיזי. הוא מתרגם תודעה מופשטת לגבולות, פעולות ותחושות פיזיות. הוא מאפשר ליקום לגעת, לטעום ולנווט את עצמו.

4. הנשמה (חיים)
הנשמה היא הניצוץ שמחבר את הפרט בחזרה למקור. זוהי האנרגיה הבסיסית שמניעה את הנפש, הלב והגוף, ומעניקה למערכת כולה תחושת מטרה. 

תיאוריה חדשה ונועזת שפורסמה ב-AIP Advances מציעה שתודעה - ולא חומר, מרחב או זמן - היא אבן הבניין הבסיסית של המציאות. עבודת המחקר, שפותחה על ידי מריה סטרומה (Maria Strømme), פרופסור למדעי החומרים באוניברסיטת אופסלה, בשבדיה זכתה בתואר המאמר הטוב ביותר בגיליון כתב העת והופיעה על השער. המאמר בשם: "תודעה אוניברסלית כשדה יסוד: גשר תיאורטי בין פיזיקה קוונטית לפילוסופיה לא-דואלית".

סטרומה, הידועה במחקריה בננוטכנולוגיה, מרחיבה את היקפה המדעי באופן דרמטי על ידי הצגת מסגרת קוונטית-מכנית שבה התודעה משמשת כשדה היסוד של היקום. במודל זה, העולם החומרי צץ רק לאחר התודעה, ומאתגר הנחות ארוכות שנים בפיזיקה ובמדעי המוח.

התיאוריה שואבת השראה מרעיונות שנחקרו על ידי פיזיקאים קוונטיים מוקדמים כמו: איינשטיין, שרדינגר, הייזנברג ופלאנק, תוך הצטלבות עם מסורות פילוסופיות לא-דואליות. 

סטרומה טוענת כי תופעות המכונות לעתים קרובות "מסתוריות", כולל טלפתיה וחוויות סף מוות, ניתנות להבנה כאינטראקציות טבעיות בתוך שדה תודעה משותף.
מאמרה מתאר גם תחזיות ניתנות לבדיקה בפיזיקה, קוסמולוגיה ומדעי המוח, ומרמז על כך שתודעות אינדיבידואליות הן ביטויים של שדה מאוחד ואוניברסלי - וכי התודעה נמשכת גם לאחר המוות הפיזי.

סטרומה מתארת זאת לא באופן מטאפורי, אלא במונחים קוונטיים-מכניים מפורשים.
למרות הקפדנות המתמטית שלה, התיאוריה מהדהדת מושגים המצויים בטקסטים דתיים ופילוסופיים עתיקים. סטרומה מאמינה שהגיע הזמן שהמדע המודרני יבחן את הרעיונות הללו בשיטות עכשוויות.

מקור:
Maria Strømme, Universal consciousness as foundational field: A theoretical bridge between quantum physics and non-dual philosophy, AIP Advances (2025)

קישור למאמר:
https://pubs.aip.org/aip/adv/article/15/11/115319/3372193/Universal-consciousness-as-foundational-field-A