פרק נא' - נילס בוהר – מניח היסודות של היקום ההולוגרפי והבנה על חקר מהות התודעה.

נילס בוהר – מניח היסודות של היקום ההולוגרפי והבנה על חקר מהות התודעה.
בתולדות החקירה האנושית, ישנם כאלה שקרעו את גבולות הידע, וישנם כאלה שניפצו אותם לחלוטין. נילס בוהר שייך לאחרונים. יותר מפיזיקאי, בוהר היה מיסטיקן בחלוק מעבדה ומשקפיים - אדם שהעז לדבר על המציאות במונחים של פרדוקס, השלמה וחוסר ודאות. להבין את מורשתו פירושו, להביט דרך חור מנעול אל תוך הארכיטקטורה של הקוסמוס עצמו.
תרומתו הגדולה ביותר של נילס בוהר לא הייתה רק ניסוח מכניקת הקוונטים, אלא דרך חשיבה חדשה. עקרון ההשלמה שלו גילה שאור וחומר מתנהגים גם כחלקיקים וגם כגלים - לא משום שהמציאות אינה ברורה, אלא משום שהמציאות היא משתפת. הצופה והנצפה שזורים בריקוד שמאתגר את ההיגיון הקלאסי. זה לבדו היה אמור להספיק כדי לפרק את תפיסת העולם הקרטזית (השקפת העולם הקרטזית, שמקורה בפילוסופיה של רנה דקארט, מאופיינת בדואליזם, ובפרט בהפרדה בין נפש לחומר (או גוף).). אבל בוהר הלך רחוק יותר.
בפרשנותו ל'השערת קופנהגן' - שנוצרה בדיאלוג ולפעמים במתח עם איינשטיין - בוהר טען כי העולם הקוונטי אינו חושף מציאות אובייקטיבית, אלא רק פוטנציאלים, הניתנים לקריסה לצורה באמצעות מדידה. המציאות, באור זה, אינה דבר סטטי המחכה להתגלות, אלא תהליך חי המחכה להיבחר. כל פעולת תצפית היא פעולת יצירה. כל אינטראקציה מודעת היא משיכת מכחול על בד הקוסמוס.

זה לא היה מדע כרגיל. זו הייתה חזרה לחוכמה עתיקה - שנשברת דרך עדשת המתמטיקה המודרנית. האקסיומה ההרמטית: "כמו שבפנים, כך מבחוץ" מצאה בסיס חדש בהתנהגות ההסתברותית של אלקטרונים. היקום החלומי של הצופים השמאנים, שעוצב על ידי מחשבה ותפיסה, הופיע מחדש במשוואות של תיאורטיקנים קוונטיים. סירובו של בוהר לצמצם את היקום לדטרמיניזם מכני הציב אותו בשער של התגלות עמוקה יותר: 'היקום כהולוגרמה'.

למרות שבוהר מעולם לא השתמש במונח זה בעצמו, עבודתו הניחה את היסודות הפילוסופיים למודל היקום ההולוגרפי. במודל זה, העולם התלת-ממדי שאנו חווים הוא השלכה של מידע המקודד על גבול מרוחק ונמוך-ממדי - בדומה להולוגרמה שמאחסנת תמונה מלאה בכל אחד מחלקיה. אי הוודאות, ההסתבכות וההיבטים היחסיים של המסגרת הקוונטית של בוהר מהדהדים כולם בארכיטקטורה קוסמית זו, שנחקרה מאוחר יותר על ידי דיוויד בוהם, קרל פריברם ואחרים שהעזו לשלב פיזיקה עם מטאפיזיקה.

בוהר לימד שהאמת אינה יחידה אלא משלימה, וכי להיצמד לוודאות פירושה החמצת עושר הפרדוקס. הוא אמר בציניות מפורסמת, "כל מי שאינו מזועזע מתורת הקוונטים לא הבין אותה". אבל מעבר להלם הייתה הזמנה שקטה - אפילו חניכה - לראות את היקום לא כאוסף של דברים נפרדים, אלא כשדה של פוטנציאל, פועם באינטליגנציה, מהדהד בבחירה.

ללמוד את בוהר פירושו לזכור:
המציאות אינה משהו שאנו עדים לו באופן פסיבי.
זה משהו שאנו נכנסים אליו, מעצבים אותו והופכים להיות.
והתעלומה מעמיקה לא עם תשובות, אלא עם מודעות.
בקתדרלה של המחשבה הקוונטית, בוהר לא היה בונה החומות - אלא חצב את הפתחים.