פרק לו' - מה ניתן ללמוד מיצור כל כך חייזרי ומסקרן על התבונה האנושית ועל תודעה בכלל?

יש הטוענים כי מפגש עם תמנון הוא החוויה הקרובה ביותר שאנו יכולים לחוות על פני כדור הארץ למפגש עם חוצנים תבוניים.
מה ניתן ללמוד מיצור כל כך חייזרי ומסקרן על התבונה האנושית ועל תבונה בכלל?

בשנת 2021, קבע מחקר שבוצע בבית הספר לכלכלה של לונדון כי תמנונים, לצד סרטנים ודיונונים, הם יצורים בעלי תודעה אשר: "מסוגלים להרגיש כאב, עונג, רעב, צמא, חמימות, אושר, נחמה והתרגשות".

זו רכיכה בעלת 9 מוחות ו- 3 לבבות. יש לו מוח ראשי אחד ובנוסף, שמונה מוחות קטנים יותר הפזורים בחלקים שונים של הגוף. והמוחות הנוספים האלה מקבלים החלטות משלהם!

למרות שבני האדם מכירים אותו כבר מאות שנים, אין ספק שהתמנון היא אחת החיות הכי מרתקות בטבע. חוץ מכך שיש להם דם כחול ושתוחלת החיים שלהם מפתיעה, קבלו כמה עובדות נוספות שאנחנו חייבים לדעת על התמנונים וממנו נדע להתפעם מנפלאות הבורא.

מאסטרים בהסוואה: תמנונים ידועים בכישורי ההסוואה יוצאי הדופן שלהם. הם יכולים לשנות את צבעם ואת הטקסטורה של עורם כאשר הם רוצים להסתיר עצמם ולהתמזג עם סביבתם. תכונה מדהימה זו עוזרת להם לחמוק מטורפיהם ולהפתיע את טרפם, ואם זה לא מרשים מספיק – הם יכולים לעשות את כל זה בשבריר שנייה.

שלושה לבבות ודם כחול: לתמנונים יש שלושה לבבות – שניים שמזרימים דם לזימים, ושלישי שמזרים את הדם לשאר הגוף. הדם של התמנונים הוא כחול, מאחר והוא משתמש במולקולות המבוססות על נחושת שנקראות המוציאנין על מנת להוליך חמצן, זאת לעומת ההמוגלובין המבוסס על ברזל שנמצא בדם של בני האדם, למשל. לכן, אפשר לומר שהתמנונים הם בני המלוכה האמיתיים של המעמקים.

גמישות מדהימה: ללא עצמות או קונכייה חיצונית (כן, התמנונים הם רכיכות!), גופו של התמנון גמיש באופן מדהים. הם יכולים להידחק דרך פתחים קטנטנים ולעצב את גופם לצורות מורכבות, ואף לדחוס את גופם למקומות שקטנים בהרבה מגודלם האמיתי. כדי להשלים את התכונות ששמורות בדרך כלל לגיבורי על, מערכת העצבים המפותחת של התמנונים, שחלקים גדולים ממנה מצויים בזרועות עצמן, מאפשרת לזרוע אוטונומיה רבה ושליטה גבוהה בפעולות מוטוריות מורכבות שדורשות דיוק רב.

מקור וארס: לתמנון יש לסתות הבנויות בצורת מקור, שבהן הוא משתמש על מנת לנגוס ולפצח את טרפו (לרוב חסרי חוליות ימיים ובעיקר סרטנים). לרוב נראה את ה"מקור", מאחר והוא נמצא בתוך פיו. חלק ממיני התמנונים ארסיים, מה שעוזר להם להכריע את טרפם. בחלק מהמינים, הארס יכול להיות חזק ביותר ויכול גם לפגוע בבני אדם: במקרה של תמנון כחול הטבעות, המצוי באוקיינוס ההודי והשקט, הוא אמנם קטן ויפהפה, אבל הארס שלו חזק מספיק כדי להרוג יותר מ-20 בני אדם.

יכולת יוצאת דופן בפתרון בעיות: תמנונים הם בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד שיכולים להדגים כישרון רב בפתרון בעיות מורכבות. הם יכולים לנווט במבוכים, לפתוח צנצנות על מנת להגיע למזון שבתוכן, ואפילו ללמוד מצפייה בתמנונים אחרים. הם יכולים לזהות צורות ודפוסים שונים, ואפילו בני אדם. יכולת הלמידה הוויזואלית שלהם משחקת תפקיד מרכזי ביכולתם לפתור בעיות ולאינטראקציה עם סביבתם.

תקשורת מורכבת: התמנונים מתקשרים באמצעות שימוש במגוון אותות ויזואליים ושפת גוף. הם יכולים לשנות את הצורות והצבעים של עורם על מנת לבטא רגשות שונים, כוונות ואפילו משמשים כתמרורי אזהרה לתמנונים (וסקרנים) אחרים במקרה של איום פוטנציאלי. הם יכולים לעשות את כל זה לא רק הודות לתשעת המוחות המפותחים שלהם, אלא גם בזכות יכולות הראייה המתקדמות שלהם. לתמנונים יש את העיניים המפותחות והמתוחכמות ביותר בקרב חסרי החוליות. את עיניהם ניתן להשוות לאלו של בעלי חוליות כגון דגים ויונקים, ויש להם יכולת לראות צבעים ותפיסת עומק מצוינת.

משך חיים קצר, צמיחה מהירה: התמנון חי זמן קצר יחסית, לרוב בין שנה ל-5 שנים, כתלות במין. למרות חייהם הקצרים, הם מהווים דוגמה לקצב צמיחה מהיר, ומגיעים לבגרות תוך שנה בלבד. בזמן שחלק מהמינים קטנים בבגרותם (20-10 סנטימטרים), אחרים, כמו התמנון הפסיפי הענק, יכולים להגיע לגודל מדהים של 6 מטרים ולמשקל של יותר מ-50 קילוגרמים.

תנועה באמצעות הנעה סילונית: תמנונים נעים על ידי דחיפת מים דרך סיפון, ובכך הם מייצרים למעשה הנעה סילונית. צורה זו של הנעה מאפשרת להם לנוע במהירות וביעילות במים, אך שיטת ההנעה הייחודית הזו משמשת בעיקר על מנת לברוח מטורפים, ולא בכדי לצוד. בשונה מקרוביהם הדיונונים, התמנונים מבלים את מרבית חייהם על קרקעית הים, הולכים ומטפסים בעזרת שמונה הזרועות שלהם, אשר מצוידות בכפתורי יניקה והצמדה חזקים במיוחד.

מדענים גילו כי צפלופודים אלה יכולים לערוך עד 60% מה-RNA העצבי שלהם בזמן אמת, ובכך למעשה לכתוב מחדש את מערכת ההפעלה של מוחם.
יכולת זו יוצרת אלפי חלבונים שאינם מקודדים ב-DNA שלהם, מה שמאפשר להם לשדרג את הזיכרון, הלמידה והתפיסה החושית בתוך חיים בודדים. זה עשוי להסביר את השימוש שלהם בכלים, את כישורי פתרון הבעיות ואפילו את הרמזים לאינטליגנציה-על שלהם.
ההאקרים של הבריאה בטבע מוכיחים כי אינטליגנציה יכולה להיות מכוונת עצמית, וגמישה הרבה יותר ממה שאי פעם דמיינו.

הוא נראה עדין... אבל הוא חי במקום שבו שום דבר אחר לא יכול. כמעט 4,000 מטרים לעומק, התמנון בעל אוזני דאמבו הזה נע בחושך מוחלט... היכן שלחץ מרסק פלדה ואור השמש לעולם לא מגיע. אין דיו. אין מהירות. אין הזדמנויות שניות. במקום זאת, הוא שורד בדממה. גופו הרך מתכופף במקום להישבר. סנפיריו גולשים כמו כנפיים דרך אוקיינוס ​​שמרגיש יותר כמו חלל מאשר מים. והעיניים האלה... תמיד צופות בעולם שבו ראייה היא הכל. רוב היצורים כאן בנויים לתוקפנות. זה בחר בדרך אחרת. להסתגל. לסבול. להיעלם. כך החיים שורדים... על סף הקיום.

איך זה מרגיש להיות תמנון?
לתמנון אין צורה קבועה והגבולות שלו מטושטשים מאוד. גם התמנון הפסיפי הענק, אחד מהתמנונים הגדולים ביותר (בעל מוטת זרועות של יותר משישה מטרים), יכול להזדחל דרך פתח ברוחב של שניים וחצי סנטימטרים - שזה בערך רוחב העין שלו. בנוסף לכך, לתמנונים אין טקסטורה או צבע קבועים, והם משנים אותם בהתאם לסביבה בה הם נמצאים (למרות שהתמנונים עצמם ככל הנראה עיוורי צבעים). כמו לבני האדם, גם לתמנונים יש מערכת עצבים מרכזית, אך בשונה מבני האדם, אצל התמנונים אין הפרדה ברורה בין המוח לגוף. 

התמנונים הינם פותרי בעיות מתוחכמים. הם לומדים ויכולים להשתמש בכלים, מפגינים יכולות חיקוי, הונאה, ויש אף שיאמרו הומור. עם זאת, המוזרות הגדולה של התמנונים מקשה על החקר המדעי שלהם: יש הטוענים כי מפגש עם תמנון הוא החוויה הקרובה ביותר שאנו יכולים לחוות על פני כדור הארץ למפגש עם חוצנים תבוניים (וזה לא בהכרח בגלל שלושת הלבבות שלהם אשר מפמפמים דם כחול־ירוק או הנוזל הדביק המכסה את עורם אשר מתואר כהכלאה בין ריר לנזלת).

מעטים הם המקרים בהם תמנונים תוקפים בני אדם (או גונבים מהם מצלמות מתחת למים) - זה קורה בעיקר כאשר מתגרים בהם. בדרך כלל מדובר ביצורים עדינים וסקרנים. בני האדם, אגב, לעומת זאת, מאוד רעים לתמנונים, ולמרות זאת, כאשר תמנון פוגש בצוללן בטבע הוא בדרך כלל ישלח אליו זרוע בוחנת (או שתיים), ולעתים אף יקח את הצוללן ביד לסיור מודרך ב־"שכונה". 

תמנונים יכולים לזהות בני אדם אינדיבידואליים והם אף יגיבו אחרת לבני אדם שונים. זו התנהגות מאוד יוצאת דופן בבעלי חיים אשר מחזור חייהם מאוד אנטי סוציאלי (מחשש להיאכל בזמן הזיווג, אגב, התמנונים הזכרים שומרים על מרחק גדול מהנקבות).

לתמנון יש חצי מיליארד תאי עצב - בערך כמו לכלב (לבני אדם כ־86 מיליארד). אמנם מספר תאי עצב הוא לא הפרמטר היחיד כאשר מעריכים אינטליגנציה. חשוב להעריך גם, למשל, את מורכבות הקשרים שבין תאי העצב. אבל יותר מכך, המוח של תמנון שונה מהמוח האנושי ככל הנראה ברמות הבסיסיות ביותר. בעוד שאפילו מוחות של ציפורים ודגים מראים דמיון מבני למוח האדם (ישנם חלקים תואמים בינהם), המוח של תמנון בנוי לפי מודל אחר לגמרי.

נראה כי תמנונים הנמצאים בשבי מודעים לכך, והם מנסים להסתגל לשבי אך גם מתנגדים לו. באוניברסיטת אוטגו שבניו זילנד, תמנון קיצר את אספקת החשמל על ידי כך שירה זרמים של מים על נורות האקווריום. הוא עשה את זה כל כך הרבה פעמים עד שהחוקרים החליטו לשחרר אותו חזרה לטבע. במקרים רבים התמנונים השבויים משחקים עם שסתומי המים ומציפים מעבדות שלמות. במקרה אחר בו חוקר האכיל תמנונים בקלמארי (דיונון), מזון אשר לא אהוד במיוחד על התמנונים.
אחד מהתמנונים לא אכל את הקלמארי, וחיכה שהחוקר יסיים להאכיל את שאר התמנונים ויחזור למיכל שלו, רק על מנת לצפות בו מחבק את הקלמארי בזרועותיו ולא אוכל אותו - ולאחר מכן גורר אותו באיטיות לחור הניקוז.

כשהוא ישן, גופו משנה צבעים בגלים איטיים. חוקרים סבורים שהוא חולם.
אין לו שלד. אין לו הגנה פיזית.
אבל יש לו תבונה עמוקה, מהירה, שקטה.
הוא חי רוב הזמן לבד. לא כמחאה, לא כבחירה דרמטית – פשוט כך הוא בנוי.
אין לו שפה, אבל הוא מבין. אין לו קול, אבל הוא נוכח.
המפגש איתו לא דורש תגובה. רק מבט פתוח, אולי שאלה.
איך משהו כל כך שונה – מרגיש כל כך קרוב?
מה ניתן ללמוד מיצור כל כך חייזרי ומסקרן על התבונה האנושית ועל תבונה בכלל?

עיר התמנונים - תגלית זואולוגית

עד לא מזמן, מדענים האמינו שתמנונים הם בודדים.
קצרי מועד, אנטי-חברתיים, מבריקים - אך מבודדים.
אמונה זו פשוט קרסה.

מול חופי מזרח אוסטרליה, ביולוגים ימיים גילו משהו שאף אחד לא ציפה לו:
עיר תמנונים.
לא סבך של מפגשים מקריים -
אלא בית גידול מתפקד ומשותף שנבנה מכוונה ואינסטינקט.
הם קוראים לזה אוקטופוליס. ובקרבת מקום? אוקטלנטיס.
אלה לא שמות ממדע בדיוני.

אלה אתרים אמתיים, בקוטר 10 עד 15 מטרים, מלאים בעשרות תמנוני טטריקוס.
כל אחד חי בין האחרים - סובל, מתמרן, מגן, מסתגל.
חלקם בנו חומות של צדפים ואבן.

אחרים מתחזקים מעברים משותפים.
חלק מהתמנונים אוגרים משאבים. אחרים גונבים.
אחד תועד משליך סחף ופסולת על שכנו - מכוון, לא אקראי.
צוללות צפו בפרטים שלומדים ממפגשים קודמים,
משנים את מאורותיהם, משנים את מיקומם של מזון, ואפילו שומרים על כניסות במשמרות.

הם מציגים כרומטופורים לא רק כדי להזדווג או לברוח -
אלא כדי לאותת, להתווכח ולנהל משא ומתן.
זה לא אינסטינקט בלבד.
זו גמישות. זו אסטרטגיה. אולי אפילו זיכרון.

עלייתן של חברות התמנונים הללו - תחת לחץ מאובדן בתי גידול ושינויי אקלים -
מרמזת שמשהו חדש מתגלה:
חברתיות מתפתחת אצל חסרי חוליות.
פסיכולוגים מכנים זאת גמישות התנהגותית -
היכולת להסתגל לא רק לפעולות, אלא גם לתפקידים.
תמנונים כותבים מחדש את המשמעות של להיות אינטליגנטי ללא עמוד שדרה. ללא כלים. ללא דיבור. ללא היררכיה. רק מוחות - מרחב משותף - ותיאום שקט.

אם יוכח, זו לא רק תגלית זואולוגית.
זו הגדרה מחדש של ציוויליזציה.
וזה לא קרה בשמיים, ביבשה או באש.
זה קרה מתחתינו -
בחול הקר והנודד
בתחתית הים.

מנגנון ההשמדה העצמית:

התמנון הוא מושא מחקר מבוקש מאוד לא רק בגלל התנהגותו המרתקת, אלא בעיקר בגלל מנגנון אחד ייחודי לו - מנגנון השמדה עצמית.

בקרב בעלי חיים רבים המוות מגיע לאחר הרבייה, אך אצל נקבות התמנון מדובר בהתנהגות קיצונית: לאחר הטלת הביצים האם מפסיקה לאכול, שומרת עליהן מכל משמר ולא זזה מהן.

עוד לפני שבקעו, האם מתחילה לפגוע בעצמה. היא חובטת בעצמה, קורעת את עורה ומרעיבה את עצמה למוות. כשהביצים יבקעו, הנקבה כבר תהיה ללא רוח חיים.

למה נקבת התמנון משמידה את עצמה? התיאוריה המובילה היא שהאם מתה כדי למנוע קניבליזם, שכן תמנונים נוהגים לאכול את צאצאיהם, מה שיפחית את שרידותם.

מנגנון ההשמדה העצמית גורם לשינוי כימי שנוצר בבלוטות הראייה (optic glands) של נקבת התמנון, אותן בלוטות שנמצאות מאחורי אזור העיניים של התמנון, המקבילות לבלוטת יותרת המוח בבני אדם.

לאחר ההטלה משתבש תהליך עיבוד הכולסטרול בגוף, מה שמוביל לעלייה בהורמונים הקשורים לרבייה, כמו פרוגסטרון ופרגננולון, ולרמות גבוהות מאוד של 7Dehydrocholesterol, הרעילות מאוד לגוף.

בניסויים שבהם ניתקו את עצבי בלוטת הראייה, ההתנהגות ההרסנית נפסקה, והאם חיה עוד חודשים רבים אחרי בקיעת הביצים.

כחודשיים מרגע ההטלה, יבקעו התמנונים הקטנים.

אחרי ההזדווגות, נקבת התמנון תחפש לעצמה מחבוא נוח, לעתים מערה קטנה או מסלעה מבודדת, ושם תטיל מאות אלפי ביצים, אותן תדביק על דפנות המחסה. היא תשמור על הביצים מכל משמר, ותפעיל את מנגנון ההשמדה העצמית.

מעבר למדע, התמנון הצית את הדמיון של יוצרים רבים, בשלל תחומי תרבות. כזה היה הסרט התיעודי שכבש את ענקית הסטרימינג נטפליקס ב-2020, "מורתי התמנונית" (My Octopus Teacher). הדוקו מתאר שנה בחיי תמנון בר ממין נקבה. קרייג פוסטר, מפיק הסרט שמקיים בו דינמיקה עם התמנונה, לומד ממנה רבות, במפגש שלדבריו שינה את חייו.

הסרט קטף את פרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר. בראיון סיפר ג'יימס ריד, שביים את הסרט יחד עם המדענית והביולוגית פיפה ארליך, כי הסרט הוא: "מין משחק שכולנו מוזמנים להשתתף בו: אנחנו לא יודעים מה התמנונית מרגישה אבל יכולים להביט בה ולנסות להסיק את התשובה מהתנועות שלה. זה משחק שאין בו מנצחים ואין בו מפסידים, כי לעולם לא נדע את התשובה בוודאות".

הנה הסרטון הארוך והמלא של נשיונל גיאוגרפיק (42 דקות):