פרק קנב' - 'תודעת חוסר' - לא מה שחסר לכם עוצר אתכם, אלא איך שאתם מדברים על מה שחסר לכם.

'תודעת חוסר'
לא מה שחסר לכם עוצר אתכם, אלא איך שאתם מדברים על מה שחסר

בתוך כל אחד מאיתנו פועלת מערכת פנימית שמקשיבה לא למה שאנחנו רוצים - אלא למה שאנחנו חוזרים ואומרים. לא לכוונות שלנו, אלא לשפה שלנו. ולא לחלומות שאנחנו מנסחים בשעות הדממה, אלא לאמירות הקטנות, הפזורות, הכמעט-בלתי-נראות שאנחנו פולטים עשרות פעמים ביום. מחקרים עדכניים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ומדעי המוח מלמדים אותנו שהשפה הפנימית - ה׳קול שבראש׳ - אינה רק ביטוי של מציאות, אלא יוצרת אותה.

'תודעת חוסר' היא אחת התופעות המרכזיות שחוקרי התודעה זיהו כגורם מרכזי לתסכול, לתחושת תקיעות ולאומללות חרוכה שאנשים חשים גם כשהם עובדים קשה, גם כשהם משקיעים, וגם כשהם 'עושים הכל נכון'. הפרק הזה מבקש לפתוח חלון אל תוך המנגנון הזה - ולהראות שהבעיה אינה מה שחסר לנו, אלא האופן שבו אנחנו מנסחים את החוסר הזה לעצמנו ולעולם.

כי לפעמים, מה שמחזיק אותנו במקום אינו המציאות - אלא הסיפור שאנחנו מספרים על המציאות.

המילה הקטנה שמגדירה מציאות גדולה
"אני צריך יותר כסף." "אני צריך שזה יסתדר." "אני צריך שהם יחזרו אליי." שלוש משפטים שנשמעים הגיוניים, אנושיים, אפילו צנועים. ובכל זאת, כשמנתחים אותם לעומק מבחינה לשונית-קוגניטיבית, מתגלה משהו מרתיע: כל אחד מהם מכיל הצהרה על מצב של חוסר. לא בקשה. לא כוונה. לא תנועה. אלא הגדרה של מצב שבו 'זה עדיין לא קיים'.

הפסיכולוג המפורסם מרטין זליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית, הבחין בשנות ה-90 בתופעה שאותה כינה: Learned Helplessness . מדובר במצב שבו האדם, לאחר חשיפה חוזרת לתחושת חוסר שליטה, מפסיק לנסות - לא בגלל שאין לו יכולת, אלא כי פיתח אמונה עמוקה שהמאמץ לא ישנה דבר. השפה שאנחנו משתמשים בה היא אחד המנגנונים המרכזיים שמחזקים אמונה זו. "כל שאני צריך"  נוסף הוא עוד לבנה בחומה שבין האדם לבין התחושה שהוא סוכן פעיל בחייו.

השפה אינה רק כלי לתיאור המציאות - היא גם הכלי שבו אנחנו בונים אותה, לבנה אחרי לבנה.

התת-מודע מקשיב למה שחוזר - לא למה שרוצים
אחד הממצאים החשובים ביותר מתחום מדעי המוח הקוגניטיביים הוא שהמוח האנושי פועל בצורה של חיזוק דפוסים חוזרים - מה שמכונה בספרות המדעית: Hebbian Learning,  על שם הנוירופסיכולוג דונלד הב: 'נוירונים שיורים ביחד, מתחברים ביחד'. במילים אחרות: כל מחשבה שחוזרת מחזקת את המסלול הנוירולוגי שלה. לא מחשבה אחת גדולה - אלא אלפי מחשבות קטנות, יומיומיות, שנראות חסרות משמעות.

כאשר אנחנו חוזרים על נוסחאות של חוסר - "עדיין לא", "אני צריך", "למה זה לא קורה" - אנחנו מאמנים את המוח לחפש ראיות לחוסר. זהו מה שהפסיכולוגים מכנים Confirmation Bias -  נטיית המוח לאשש את מה שכבר 'מאמין'. ברגע שהתת-מודע 'מחליט' שהמצב הוא חוסר, הוא מתחיל לסנן את המציאות בצורה שמאשרת את אותה אמונה: הוא ידגיש את הדברים שחסרים, יצמצם את הדברים שקיימים, ויפרש אירועים ניטרליים כראייה נוספת לחוסר.

המוח אינו מחפש את האמת - הוא מחפש אישור למה שכבר אמרת לו שהיא האמת.
הסתירה הפנימית - כשהשאיפה והשפה לא מדברות בינהן.
אנשים רבים מגיעים לסדנאות, לאימון אישי, למדיטציה ולכתיבת הצהרות - ועדיין חווים תחושה של תקיעות. אחת הסיבות המרכזיות לכך, כפי שמתגלה גם בספרות ההעצמה האישית וגם בפסיכולוגיה הקלינית, היא סתירה פנימית בין מה שהאדם מצהיר שהוא רוצה, לבין מה שהוא אומר לעצמו שוב ושוב לאורך היום. ב-Acceptance and Commitment Therapy  (ACT),  אחת הגישות הטיפוליות המובילות כיום, מדגישים חוקרים כגון סטיבן הייס את החשיבות של עקביות בין שפת ה'עצמי' לבין הכיוון שאליו האדם שואף לנוע.

הסתירה הזו - בין הרצון להשתנות לבין השפה שמחזקת את הקיים - יוצרת מה שהפסיכולוג ליאון פסטינגר כינה: Cognitive Dissonance:  מתח פנימי בלתי נסבל שהמוח מנסה לפתור. ואיך הוא פותר אותו? בדרך הקלה ביותר?: על ידי ייצוב המצב הנוכחי ולא ע"י השינוי שלו. כך קורה שאנשים משקיעים אנרגיה עצומה בלמידה ובעבודה פנימית, אך המציאות שלהם אינה משתנה - כי הם ממשיכים לשדר 'חוסר' בשפת החיים הרגילה שלהם.

אפשר לרקוד כל הלילה קדימה, אבל אם אחד מהרגליים תמיד דורכת אחורה - לא מרחיקים לכת.

מ-'חסר לי' ל-'בדרך אליי' - טרנספורמציה של שפה
הבשורה הטובה היא שהמוח הוא אורגן פלסטי. הנוירופלסטיות - יכולת המוח לשנות מסלולים נוירולוגיים לאורך כל החיים - מאפשרת לנו לאמן מחדש את הדפוסים שיצרנו. אחד הכלים הפשוטים, הנגישים והעוצמתיים ביותר לעשות זאת הוא שינוי מודע של שפת החוסר לשפת המוכנות והתנועה.

במחקרים על יעילות עצמית (Self-Efficacy) שביצע אלברט בנדורה ב-Stanford, נמצא שהשפה שבה אנשים מתייחסים ליכולתם ולאפשרויות שלהם משפיעה באופן ישיר על ביצועיהם ועל נכונותם לפעול. אנשים שדיברו על עצמם כ'מוכנים', 'פתוחים' ו'בדרך' - הגיעו לתוצאות שונות מאלו שדיברו על עצמם כ'צריכים' ו'חסרים'. לא כי העולם החיצוני השתנה, אלא כי המוצב הפנימי שממנו הם פעלו היה שונה.

הטרנספורמציה הלשונית המוצעת כאן אינה סוג של 'חשיבה חיובית' שטחית. היא עמוקה יותר: היא מבקשת לעבור מתודעה שמגדירה מה חסר, לתודעה שמכירה בדרך שכבר מתחילה. "אני מוכן לכך." "אני פתוח לכך." "זה כבר בדרך אליי." משפטים אלה אינם הכחשה של המציאות - הם שינוי של המיצוב ממנו מתבוננים בה.

לא מדובר בלשקר לעצמנו - אלא לדבר אל עצמנו מהמקום שממנו אנחנו רוצים להמשיך הלאה.

הניסוי שמשנה - שבוע אחד של מודעות לשונית
מחקרים בתחום ה-Mindfulness וה-Cognitive Behavioral Therapy (CBT) (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) מלמדים שמספיק שינוי קטן ועקבי כדי ליצור גל שינוי רחב יותר. הפסיכיאטר ד"ר דניאל אמן, חוקר מוח מוביל, מדגיש שמחשבות הן כמו גחלים: הצתה אחת יכולה להדליק אש גדולה - לכיוון ההרס, אך גם לכיוון הפריחה.

האתגר המוצע כאן הוא פשוט: שבוע אחד בלבד שבו מוציאים מהשפה היומיומית את המילה 'צריך' - ומחליפים אותה בניסוחים של מוכנות ותנועה. לא כדי לשחק משחקי מילים, אלא כדי לפתח מודעות לכמה פעמים ביום אנחנו מכריזים על חוסר מבלי לשים לב. כשהמודעות מתעוררת, מתחיל התהליך האמיתי: לא תהליך של 'להשיג יותר', אלא תהליך של 'לצאת ממצב שבו הייתי'.

חוקרי שפה וקוגניציה כמו ג'ורג' לייקוף ומארק ג'ונסון הראו בספרם המכונן Metaphors We Live By כי השפה הפנימית אינה תיאור של חיינו - היא מבנה של חיינו. אנחנו חיים לפי המטפורות שאנחנו בוחרים לאמץ. ומי שבוחר לאמץ מטפורת 'חוסר' - חווה חוסר. ומי שמתחיל לבחור מטפורת 'תנועה' - מתחיל לנוע.

השבוע הזה אינו ניסוי בשפה - הוא ניסוי בזהות. כי מי שאתה מתחיל מי שאתה מדבר.

הרגע שבו האסימון נופל
כל אדם שעבר תהליך עמוק של שינוי מדווח על רגע דומה: רגע שלא בא עם קול תרועה, אלא בשקט פנימי עמוק. רגע שבו משהו מסתדר. הבנה שלא היתה שם קודם. בתהליכים של שינוי קוגניטיבי מכנים זאת לעיתים insight - תובנה פתאומית שנחווית כמין 'לחיצה על הכפתור הנכון'.

הרגע הזה, בהקשר של תודעת החוסר, הוא הרגע שבו מבינים: לא מה שחסר לי עוצר אותי. מה שעוצר אותי הוא האופן שבו אני מדבר על מה שחסר לי. וכשזה מובן - לא רק שכלית, אלא הרגשית-גופנית - משהו זז!. לא הכל בבת אחת. אבל הכיוון משתנה. וכשהכיוון משתנה, המרחק שנדרש לעבור הופך פתאום לנסבל יותר.

התנועה האמיתית אינה מתחילה בהחלטה גדולה - היא מתחילה ברגע שבו מפסיקים לדבר מהמקום שממנו לא רוצים להמשיך.

סיכום: לשנות את השפה - לשנות את המסלול
'תודעת חוסר' אינה גזר דין. היא דפוס. ודפוסים, בניגוד לאמונה הרווחת, ניתנים לשינוי - לא על ידי כוח רצון גדול, אלא על ידי עקביות קטנה. על ידי רגעי מודעות שחוזרים ונשנים. על ידי בחירה לשוחח עם עצמנו בשפה שמניחה תנועה ולא קיפאון, פתיחות ולא חסימה, דרך ולא קיר.

כשאנחנו משנים את שפת החוסר - אנחנו לא מכחישים את המציאות. אנחנו מגדירים מחדש את המצב ממנו אנחנו פועלים. וממצב אחר, עם אותם משאבים, עם אותם נסיבות - אפשר לקבל החלטות שונות, לשים לב להזדמנויות שהיו שם כל הזמן, ולצעוד קדימה לא כי 'הכל נפתר' - אלא כי סוף סוף אנחנו זזים.

מה שחסר אינו הבעיה. מה שאנחנו עושים עם החוסר - זאת השאלה האמיתית.

אסמכתאות מדעיות ומקורות:
1. Seligman, M. E. P. (1975). Helplessness: On Depression, Development, and Death. W.H. Freeman. - מחקרי חוסר האונים הנלמד (Learned Helplessness) והשפעתם על תפיסת המציאות.
2. Hebb, D. O. (1949). The Organization of Behavior. Wiley. - עיקרון ה-Hebbian Learning: ' נוירונים שיורים ביחד מתחברים ביחד'; בסיס הנוירופלסטיות.
3. Festinger, L. (1957). A Theory of Cognitive Dissonance. Stanford University Press. -  תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי ותהליכי ייצוב מול שינוי.
4. Bandura, A. (1997). Self-Efficacy: The Exercise of Control. W.H. Freeman. -  מחקרי יעילות עצמית ותפקיד השפה הפנימית בהנעה ובביצוע.
5. Hayes, S. C., Strosahl, K., & Wilson, K. G. (1999). Acceptance and Commitment Therapy. Guilford Press. - הגישה ה-ACT ועקרון עקביות שפת העצמי עם ערכי הפרט.
6. Lakoff, G., & Johnson, M. (1980). Metaphors We Live By. University of Chicago Press. -  שפה פנימית כמבנה של חוויה ומציאות, לא רק תיאורה.
7. Amen, D. G. (2015). Change Your Brain, Change Your Life. Harmony Books. -  דפוסי מחשבה חוזרים ומנגנוני עיצוב מחדש של מסלולים מוחיים.
8. Siegel, D. J. (2010). Mindsight: The New Science of Personal Transformation. Bantam Books. -  מינדסייט, תודעת נוכחות ותהליכי שינוי קוגניטיבי-רגשי.
9. Dweck, C. S. (2006). Mindset: The New Psychology of Success. Random House. - חשיבה צמיחתית מול חשיבה קבועה ותפקיד שפת הפנים בעיצוב זהות ותוצאות.
10. Csikszentmihalyi, M. (1990). Flow: The Psychology of Optimal Experience. Harper & Row. -  מצבי זרימה ותחושת סוכנות כתנאי לחוויה אופטימלית.