פרק קני' - 'תודעת החתול' ומה זה אומר עלינו, בני האדם

תודעת החתול ומה זה אומר עלינו, בני האדם
"אהבה לא תמיד מגיעה באריזה יפה, לפעמים היא מגיעה בצורת עכבר מת, אבל היא עדיין אהבה טהורה."

החתול - חיה שנחקרה פחות ממה שמגיע לה
בין כל בעלי החיים שזכו להתייחסות מדעית ופופולרית בשני העשורים האחרונים - העורב, הדולפין, התמנון, הפיל, הדבורה והנמלה - קיים יצור אחד שנדחק לשולי הדיון, ואפשר שדווקא בשל קירבתו יתרה אלינו: החתול. כמעט מיליארד חתולים חיים כיום לצד בני האדם בכל רחבי העולם, ובכל זאת הידע שלנו על מנגנוני התודעה שלהם נשאר חלקי ומעורפל.

אחת הסיבות לכך היא פרדוקסלית: החתול קרוב מדי. הוא אינו 'אקזוטי' מספיק כדי לעורר תשומת לב אקדמית, ולא מאולף מספיק כדי לשתף פעולה בפרוטוקולים ניסויים. ובכל זאת, בדיוק עכשיו, מחקרים מרתקים מגלים שיצור זה מסתיר בתוכו מורכבות תודעתית שעשויה לאתגר כמה מהנחות היסוד שלנו על עצמנו.

החתול אינו חידה שטרם נפתרה - הוא ראי שטרם הסכמנו להסתכל בו.

מצרים הפרעונית: כשהאדם הכיר בקדושת החתול
לפני כ־4,000  שנה, בחצרות פרעוני מצרים, נהנה החתול ממעמד שאף בעל חיים אחר לא זכה לו בתרבות האנושית: הוא הועלה לדרגת אלוהות ממש. האלה בַּסְטֶת - ראש חתולה, גוף אישה - ייצגה פוריות, הגנה ועוצמה נשית. הריגת חתול, אפילו בשוגג, הייתה עלולה להיות כרוכה בעונש מוות.

הפרעונים ייחסו לחתול יכולות חריגות: ראיית הלילה הפכה סמל לחדירה מעבר לפני השטח הגלוי של המציאות; עצמאותו המוחלטת הוגדרה כסממן של רוחניות נסתרת; ומנגנון הגירגור שלו נחשב לכלי ריפוי. מעניין לציין שהאינטואיציה הפרעונית הקדומה הזו קרובה יותר ממה שנדמה לממצאים של המדע המודרני.

ממצאים ארכיאולוגיים מראים שחתולים אולפו בחלקם כבר לפני 10,000 שנה בחצי האי הסיני ובסהרה הפורייה של אותם ימים - עוד לפני מצרים. אולם מצרים היא שהפכה את הקשר הרגשי-רוחני בין חתול לאדם למוסד תרבותי רשמי.

כשהפרעונים ראו בחתול ישות קדושה, הם לא טעו בהרגשה - רק לא היתה להם את שפת הנוירוביולוגיה כדי להסביר אותה.

תודעת החתול במסגרת 'מודל ההתלכדות'
בספרי' עידן הגילוי' פיתחנו מודל מתמטי המכונה 'מודל ההתלכדות', המתאר כיצד סוגים שונים של תודעה - אנושית, חייתית, צמחית ואפילו של הדומם - אינם מנותקים זה מזה אלא מהווים שכבות של שלם אחד. החתול מציב אתגר מיוחד למודל זה: הוא ניצב ממש על קו הגבול שבין התנהגות אינסטינקטיבית טהורה לבין ביטויים ברורים של מה שאנו מכנים 'תודעה גבוהה'.

בניגוד לכלב, שאיתו בחר האדם לאורך אלפי שנות ביות לתקשורת ישירה ולמשמעת, החתול שמר על חלק מעצמאותו האבולוציונית. ייתכן שדווקא בשל כך הוא מציג מנגנוני תודעה שונים - לא נחותים, שונים. הוא מתקשר לא באמצעות ציות אלא באמצעות בחירה; הוא אינו מביע נאמנות באמצעות כניעה אלא באמצעות נוכחות.

במסגרת 'מודל ההתלכדות', ניתן לראות בחתול דוגמה מובהקת לתודעה שמפעילה מרכיבי 'כוונה', 'קשר חברתי', 'אמפתיה סלקטיבית' ו'העברת ידע' - ארבעה מתוך עשרת העמודים שעליהם בנוי הדיון בתודעת בעלי החיים בספרנו.

בתוך 'מודל ההתלכדות', החתול מזכיר לנו שיש יותר מדרך אחת לחוות קיום - ושלא כל צורות הקשר חייבות להיראות כמו הצורות שלנו.

עכבר מת כשפת אהבה: הסיפור ומה שמאחוריו
הסיפור של נינה
הנה סיפור (אמיתי) חמוד ששופך אור על החיה המתוקה הזו. הסיפור החוויתי האישי הזה, הינו עדות אישית על חתולת רחוב פראית שהפכה "לרגע" למורה שלי ולימדה אותי פרק חשוב בתודעה של בעלי חיים  ובזכותה הפכתי להיות "מעבדה חיה" של מחקריי:
============================================
בכל ערב, כשהשמש שוקעת מעל שמי ירושלים, חתולה מנומרת רזה הייתה מופיעה ליד סף ביתי. היא הייתה חתולת רחוב, קשוחה ופרועה, אבל תמיד דאגתי להשאיר לה קערות אוכל ומים בחוץ. בתמורה, בכל בוקר מצאתי "מתנה" מגעילה על השטיח שבכניסה: עכבר מת. הייתי מעיף אותו בגועל וממלמל: "נינה, באמת, למה את מביאה לי את הזבל הזה?", בלי להקדיש לכך מחשבה נוספת.

צהריים אחד, בזמן שהמתנתי אצל הווטרינר, סיפרתי לו את הסיפור כמעט בצחוק. הווטרינר הסתכל עליי במבט רציני ואמר: "אתה לא מבין. כשחתול משאיר לך צייד בפתח הבית, הוא לא מביא לך לכלוך. הוא מביא לך מזון. בדרכה, היא רואה בך כבן משפחה שלא יודע לצוד בעצמו. היא מנסה לדאוג לך לאוכל, להחזיר לך טובה על מה שאתה נותן לה". 
המילים האלו הרגישו לי כמו סטירת לחי מצלצלת של מציאות.

פתאום ראיתי הכול אחרת. החתולה הזו יצאה אל תוך הלילה, סיכנה את עצמה, השקיעה מאמץ... והביאה לי את הדבר היקר ביותר שיש לה להציע. ואני? אני פשוט השלכתי את המתנות האלו כאילו אין להן ערך, בלי להבין שהן סמל לאמון ולמסירות הכי עמוקה שיצור חי יכול להפגין.

למחרת שוב מצאתי עכבר בדלת. הפעם לא נגעתי במטאטא. התיישבתי על המדרגה וחיכיתי. כשנינה הופיעה, אמרתי לה בשקט: "תודה, נינה. עכשיו הבנתי". היא התקרבה, התחככה ברגליי והשמיעה גירגור עמוק.
=====================================
נינה רצתה לומר לי, בדרכה, שמבחינתה: אהבה לא תמיד מגיעה באריזה יפה, לפעמים היא מגיעה בצורת עכבר מת, אבל היא עדיין אהבה טהורה.
שני יצורים, שתי תודעות, שפה אחת ללא מילים.

המדע מאחורי המחווה
התנהגות 'הגשת הטרף' מתועדת במחקרים אתולוגיים כבר משנות ה־70. חתולות אם מלמדות את גוריהן לצוד על ידי הבאת טרף חצי חי. כאשר חתול ביתי מביא טרף לבעל הבית, הוא מפעיל את אותו קוד התנהגותי - אך מכוון אותו כלפי יצור שהפך לחלק מ'קבוצת ההתייחסות' שלו. זהו ביטוי של מה שמדענים מכנים 'דאגה אלטרואיסטית' - פעולה שאינה מועילה לפרט עצמו, אלא נועדה לסייע לאחר.
מחקר מ־2019  שפורסם בכתב העת Animal Cognition הראה שחתולים מסוגלים לזהות את שם עצמם ואת שם בעלי ביתם, ולזכור קשרים חברתיים לטווח ארוך. מחקר אחר, מ־2015,  ביצע מיפוי נוירולוגי והראה שחתולים מפרישים אוקסיטוצין - הורמון הקשר והאמון - בתגובה לנוכחות אנושית מוכרת, בשיעורים הדומים לאלה שנמדדים בכלבים.

נינה לא הביאה עכבר - היא הביאה את עצמה. האדם שלא הבין זאת לא איבד רק מתנה; הוא איבד שיעור בתודעה.

הנוירוביולוגיה של תודעת החתול

מוח קטן, תובנות גדולות
מבנה המוח של החתול (Felis catus) מפתיע בקרבתו לזה האנושי. קליפת המוח מקופלת ומפותחת, האמיגדלה - מרכז העיבוד הרגשי - פעילה מאוד, ויש לחתולים היפוקמפוס (מרכז הזיכרון) שגודלו יחסי לגוף גבוה מאצל כלבים. הזיכרון ארוך הטווח של חתולים עומד, לפי מחקרים, על עד 10 שנים בנסיבות מסוימות.

אחד הממצאים המרתקים הוא פעילות גלי הגאמא במוח החתול בעת מצבי ריכוז ועירנות - בדיוק כפי שהם מופיעים אצל בני אדם בזמן מדיטציה ותשומת לב ממוקדת. זהו אחד הבסיסים הנוירולוגיים לאינטואיציה שהמדיטציה הבודהיסטית קישרה בין חתול ל'תשומת לב שלמה'.

גירגור: כלי ריפוי מובנה
אחת התגליות המפתיעות של העשור האחרון היא מנגנון הגירגור של החתול. גירגור מופק בתדר שבין 25 ל-150 הרץ - וכבר ידוע שתדרים אלה מקדמים ריפוי עצמות, הפחתת כאב ורגיעה אצל יונקים רבים, כולל בני אדם. מחקר שנערך במרכז לרפואה כירורגית בארה'ב הראה שחשיפה לתדרי גירגור הפחיתה משמעותית את הזמן הדרוש לריפוי שברים.

בנוסף, מחקר אפידמיולוגי גדול שפורסם בכתב העת Journal of Vascular and Interventional Neurology  מצא שאנשים המחזיקים חתולים מציגים ירידה של כ-40% בסיכון לאירוע לב. החוקרים ייחסו זאת חלקית לאפקט המרגיע של הגירגור על מערכת העצבים הסימפתטית.

החתול, שאנו מניחים לו לישון על הספה, ייתכן שמרפא אותנו בזמן שאנו ישנים לצידו.

אינטליגנציה רגשית וסלקטיביות: הפרדוקס החתולי
אחת הביקורות הנפוצות על החתול היא שהוא 'אינו קשור', 'אנוכי', 'לא נאמן'. ביקורת זו מעידה, בעיקר, על כך שאנו מודדים נאמנות של חתולים לפי סטנדרטים של כלבים. אך תפיסה זו מוטעית מיסודה.

מחקר שנערך באוניברסיטת לינקולן (2015) הראה שחתולים אינם מפגינים 'קשר בטחוני' כלפי בעלי ביתם בצורה זהה לכלבים, אך הם יוצרים קשרי התקשרות עמוקים ואמיתיים. ההבדל הוא בביטוי: הכלב מגלה קשר דרך ביטול העצמי; החתול מגלה קשר דרך בחירה מתמדת. כאשר חתול בא לשכב לצדך - לא בגלל רעב אלא בגלל נוכחות - הוא עושה בחירה אקטיבית.

יתר על כן, מחקרים של Kristyn Vitale מאוניברסיטת אורגון (2019) הראו שחתולים מסוגלים לפרש הבעות פנים אנושיות, להבדיל בין מצב רוח חיובי לשלילי של בעל הבית, ולהתאים את התנהגותם בהתאם. זוהי אמפתיה קוגניטיבית-רגשית - לא אינסטינקט גרידא.

החתול אינו פחות נאמן מהכלב - הוא נאמן בשפה אחרת. השאלה היא: האם אנו מספיק תודעתיים כדי לשמוע אותה?

החושים הנסתרים: מה שהחתול 'רואה' ואנו לא
מעבר לחושי הראייה המפותחים (כולל ראיית לילה ייחודית, המגיעה לפי 6 עד 8 פעמים מהראייה האנושית בחושך), לחתולים מערכת חישה נוספת שאין לה מקבילה ישירה אצלנו: האיבר הווומרונזאלי (Jacobson's Organ),  המאפשר 'הרחה' של מידע פרומוני - כלומר, קריאת מידע ביולוגי-רגשי שיצורים אחרים פולטים בלי לדעת.

החתול גם חש בשינויי לחץ אטמוספרי ובתדרי שמע אינפרסוניים (מתחת לסף השמיעה האנושי) שאינם נקלטים על ידינו. זה מסביר, למשל, את הידיעה ה'קסומה' לכאורה של חתולים על רעידות אדמה עוד לפני שהן מורגשות - תופעה שתועדה ביפן ובסין כבר לפני מאות שנים.

חוקרים מהמכון לפיזיקה אקוסטית ברוסיה תיעדו כבר בשנות ה-90 שחתולים מגיבים לשינויים קוגניטיביים של בעלי הבית - מתח, חרדה, מחלה - לפני שבני הבית עצמם מודעים לשינוי. ייתכן שזהו לא 'קסם' אלא חישה מתוחכמת של שינויים ביוכימיים ופרומוניים שגוף האדם פולט.

מה שנראה לנו כמסתורין, הוא לעתים קרובות פשוט מציאות שאנו עדיין לא מצוידים לקלוט.

ומה זה אומר עלינו, בני האדם?

הכרת הטוב כמדד תודעה
כשנינה הביאה עכבר מת, היא הפגינה 'הכרת טוב' - אחת מהמידות שאנו נוהגים לשייך באופן בלעדי לאנושיות. הכרת הטוב אינה רק רגש: היא מנגנון קוגניטיבי הכולל זיהוי קשרי גומלין, זיכרון של מה שניתן לי, ורצון לאזן. מחקרים בפסיכולוגיה אבולוציונית (Emmons & McCullough, 2003)  הראו שהכרת טוב קשורה לרווחה נפשית, חוסן, ואמפתיה. עצם קיומה אצל חתולים מרחיב את הגדרתנו את התודעה.

ומה איתנו? השאלה שהחתול מציב בפנינו היא בוטה: האם אנו, בני האדם שפיתחנו שפה ומוסר ודת - מפגינים הכרת טוב בקביעות? האם אנו רואים את 'העכברים המתים' שאחרים מניחים בפתח דלתנו - המאמץ הבלתי נראה, הנתינה הדיסקרטית, האהבה שלא נאמרת?

לקחים לחיים תודעתיים
ניתן לזהות שלושה לקחים מהחתול שרלוונטים ישירות לאבולוציה של התודעה האנושית. ראשית, שפת האהבה שלך אינה בהכרח שפת האהבה של האחר - ביטוי זה ממודל ה'Love Languages' של Gary Chapman קיבל אישוש ביולוגי בהתנהגות החתולית.

שנית, נוכחות היא עצמה צורה של נתינה - החתול שבא לשכב לצדך אינו 'עושה כלום'; הוא מציע את נוכחותו, ולפעמים זה כל מה שדרוש. שלישית, הסלקטיביות אינה ניכור - הבחירה הקפדנית של החתול את מושאי קשריו מלמדת שאיכות הקשר חשובה מכמותו.

החתול לא מלמד אותנו מה פירוש לאהוב. הוא מלמד אותנו שוב לראות אהבה כשהיא ניצבת בפתח - גם כשהיא עטופה בצורה שלא ציפינו לה.

אסמכתאות מדעיות
להלן סקירת מחקרים מדעיים תומכים לנושאים הנדונים בפרק זה:

Vitale, K. R., Behnke, A. C., & Udell, M. A. R. (2019). Attachment bonds between domestic cats and humans. Current Biology, 29(18), R864-R865.
(חתולים מפגינים קשרי התקשרות אמיתיים לבני אדם, תוך שמירה על אוטונומיה התנהגותית. נמדד ביצור מנגנוני 'בסיס בטחוני' דומים לאלה שנמצאו אצל תינוקות וכלבים.)

Reeder, D. M. et al. (2019). Do cats show an attachment bond? Multivariate analysis of behavior toward owners. Animal Cognition, 22(4), 519-528.
(מחקר שבחן שיטתית אם חתולים מזהים ומגיבים לבעל הבית כדמות התקשרות ראשונית.)

McComb, K., Taylor, A. M., Wilson, C., & Charlton, B. D. (2009). The cry embedded within the purr. Current Biology, 19(13), R507-R508.
(חתולים משתמשים בגירגור תדרים ספציפיים כדי לעורר תגובה אנושית, בדומה לבכי תינוקות. ממצא זה מראה תקשורת מכוונת ולא רק ספונטנית.)

Muggenthaler, E. (2001). The felid purr: A healing mechanism? Journal of the Acoustical Society of America, 110(5), 2666.
(ניתוח מקיף של תדרי גירגור חתולים: 25-50 הרץ מחזקים צפיפות עצם, 50-150 הרץ מסייעים לריפוי רקמות. מחקר בסיסי לתיאוריית הגירגור הרפואית.)

Qureshi, A. I., Memon, M. Z., Vazquez, G., & Suri, M. F. (2009). Cat ownership and the risk of fatal cardiovascular diseases. Journal of Vascular and Interventional Neurology, 2(1), 132-135.
(מחקר עוקבה ל-10 שנים עם 4,435 משתתפים. מחזיקי חתולים הראו ירידה של 40% בסיכון לאוטם שריר הלב. אחד מהמחקרים הגדולים בתחום רפואת חיות מחמד.)

Emmons, R. A., & McCullough, M. E. (2003). Counting blessings versus burdens: An experimental investigation of gratitude and subjective well-being in daily life. Journal of Personality and Social Psychology, 84(2), 377-389.
(מחקר יסוד בפסיכולוגיה חיובית המראה שהכרת טוב קשורה לרווחה נפשית, חוסן ואמפתיה - ומבסס את הטענה שהכרת הטוב היא מדד לתודעה גבוהה.)

Driscoll, C. A., Macdonald, D. W., & O'Brien, S. J. (2009). From wild animals to domestic pets, an evolutionary view of domestication. PNAS, 106(Supplement 1), 9971-9978.
(מחקר גנטי-אבולוציוני המראה שהחתול בחר, בפרגמטיזם אקולוגי, להתקרב לאדם - בניגוד לאמונה שהאדם הוא שאילף אותו. גם בכך בולטת עצמאות התודעה החתולית.)

Turner, D. C., & Bateson, P. (Eds.). (2000). The Domestic Cat: The Biology of Its Behaviour (2nd ed.). Cambridge University Press.
(ספר עיון מרכזי בתחום. מסכם עשרות שנות מחקר על התנהגות, תקשורת וחיי חברה אצל חתולים ביתיים.)

Saito, A., & Shinozuka, K. (2013). Vocal recognition of owners by domestic cats. Animal Cognition, 16(4), 685-690.
(חתולים מכירים את קול בעלי ביתם ומגיבים אליו בצורה מובחנת - ראיה להיררכיה חברתית מורכבת ולזיכרון ביוגרפי.)

סיכום: החתול כמורה
אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו לומדים מהספרים, מהמורים, מהחכמים. אך לפעמים המורה הגדול ביותר הוא זה שמגיע בשקט, מתחכך ברגלנו ומשאיר לנו הוכחת חיים בסף הדלת. החתול, אותה חיה שאנו מגדירים 'קרה' ו'אנוכית', הוא מופת של נתינה לפי יכולתו, של תקשורת ישירה וכנה, ושל נאמנות שנמדדת בבחירה חוזרת ולא בכניעה.

החזרה לסיפור של נינה מגלה לנו משהו עמוק: התגובה הראשונה שלנו לנתינה שאנחנו לא מכירים - גועל, דחייה, אי הבנה - היא הדפוס שמנע מאיתנו לאורך ההיסטוריה לראות חסד, אהבה ותודעה בצורות שאינן מוכרות לנו. עידן הגילוי שאנו מציעים בספר זה הוא, בין היתר, הזמנה להרחיב את היריעה על כל מה שאנו מוכנים לזהות כ'תודעה', כ'אהבה', כ'ידיעה'.

אם נלמד לקרוא את שפת החתול, נגלה שלמדנו, מחדש, לקרוא את שפת האחר - כל אחר. ואולי זה האתגר האמיתי של 'עידן הגילוי'.