פרק קננ' - מה בין גלישה על גלים ותודעה

מה בין גלישה על גלים ותודעה
מן השפל אל השיא - מסע התודעה המועצמת

הגל כמטאפורה חיה
הים אינו רק נוף - הוא שפה. כל גל שעולה ממעמקי האוקיינוס ומתרומם לשיאו טרם שיתנפץ אל החוף מגולל בפנינו סיפור שהאנושות מכירה מאז ומעולם: עליה, שיא ונפילה. אך הגלשן, בניגוד לצופה מן החוף, יודע סוד שרוב בני האדם אינם לומדים אלא בדרך הכאב - הנפילה אינה הסוף. היא הכנה לגל הבא.

כשהגלשן חותר אל מחוץ לשבירת הגלים, הוא נכנס למרחב של ציפייה. הגוף ממתין, החושים מחודדים, הנשימה מסתדרת מחדש. פסיכולוגים קוגניטיביים מכנים מצב זה 'ערנות קשובה - מצב שבו המוח מצוי בכוננות ללא חרדה, ביכולת לקבל מידע חושי עשיר ולהגיב אליו בגמישות מירבית. גל אינו ניתן לכיבוש בכוח - הוא ניתן לרכיבה רק בשיתוף פעולה.

"הגל אינו אויב שיש לנצח - הוא שותף שיש ללמוד לרקוד עמו."

הסבל כחומר גלם לשינוי - מה שמדעי המוח מלמדים
ישנה  אמת מרגיזה ועמוקה כאחת: "אנשים פשוט רואים תוצאה סופית - אדם המשדר אנרגיה גבוהה וחיובית. אבל האמת היא שרק אלה שעברו סבל גבוה, יכולים להגיע לרמה כזאת של אושר ושלווה." המדע, כפי שנראה, לא רק מאמת תובנה זו - הוא מסביר אותה ברמה הנוירולוגית.

מחקרי ה-Post-Traumatic Growth (PTG) - צמיחה פוסט-טראומטית - שפותחו על ידי הפסיכולוגים ריצ'רד טדסקי וורנס קלהון מאוניברסיטת צפון קרוליינה, הראו כי אנשים רבים שחוו משבר חמור אינם חוזרים לנקודת הפתיחה - הם עולים מעבר לה. הם מפתחים תחושה מחודשת של אפשרויות בחיים, עומק יחסים גדול יותר, ואפילו הכרת תודה עמוקה על הקיום עצמו. השפל, בתנאים הנכונים, הופך לכור ההיתוך שממנו נוצקת זהות חדשה.

מדעי המוח מוסיפים ממד נוסף: ניסויים של ד"ר ריצ'ארד דוידסון ממרכז ה-Center for Healthy Minds באוניברסיטת ויסקונסין הראו כי חוויות של סבל ושל אחר כך התמודדות מוצלחת מחזקות את הקישוריות בין קורטקס הפרה-פרונטלי לאמיגדלה - ואלו הם בדיוק המעגלים הנוירולוגיים האחראים על ויסות רגשי, גמישות מחשבתית ואופטימיות מציאותית. כלומר: הכאב, כשעוברים אותו ולא בורחים ממנו, ממש מחדש את המוח.

"המוח שעבר אש ויצא ממנה אינו אותו מוח שנכנס אליה - הוא מוח שלמד לשרוד ואז לשגשג."

הנפילה שאיש לא רואה - על הפרדוקס הנסתר של השיא
אחד הרגעים הפואטיים ביותר ביחסים האישיים בין בני האדם הוא זה: "אנשים רואים אתכם על פסגת הגל בשיא כוחכם ואינם יודעים שבמהלך הגלישה אתם גם נפלתם." זהו פרדוקס שהפסיכולוגיה החיובית מכנה ה-iceberg of success - 'קרחון ההצלחה'. מעל פני המים: הבריאות, החיוניות, השלווה. מתחת: שנות האימון, ההיכשלויות, הספקות, הלילות הארוכים.

מרטין סליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית, הציג את מודל PERMA -  - חמישה יסודות לשגשוג אנושי: חיוביות (Positive Emotions),  מעורבות (Engagement), יחסים    (Relationships),  משמעות (Meaning) והישגים (Accomplishment). אך הנקודה שלעיתים נשמטת מן השיח היא שכל אחד מיסודות אלו מתבגר ומתמלא עומק בעיקר דרך ניגודיהם - האדם שחווה אובדן, טועם בצורה שונה לחלוטין את ה'יחסים'; מי שעבר כישלון מכאיב חווה 'הישג' בעוצמה אחרת לגמרי.

הגלשן שנפל עשרות פעמים לפני שרכב על הגל המושלם - כשהוא ניצב על הקרש ומחליק על פני הגל - חווה את הרגע הזה בשכבות של משמעות שהמתחיל אינו יכול לחוש. הנפילות הקודמות אינן נמחקות; הן נהיות ה-subtext, הרקע הדממתי שמעמיק כל ניצחון.

"רק מי שהכיר את חושך הבור יודע כמה מואר הוא האור שמחוצה לו."

זרימה - כאשר הגוף והנפש נעים כאחד
הפסיכולוג ההונגרי-אמריקאי מיהאי צ'יקסנטמיהאי טבע את מושג ה'Flow' - מצב שבו אדם שקוע כל כך בפעולה שהמודעות העצמית נעלמת, הזמן מאבד ממשמעותו והביצוע מגיע לשיאו. במהלך הגלישה - הזמן כאילו עומד מלכת כשאתם חורצים קשתות חינניות על פני הגל" - היא דוגמה קלאסית למצב זרימה. אך ה-Flow אינו מגיע בחינם: מחקריו של צ'יקסנטמיהאי מראים שהוא מתרחש באזור הדק שבין אתגר ומסוגלות. קל מדי - שעמום. קשה מדי - חרדה. רק בנקודת האיזון - ה-sweet spot - מ מתרחשת הזרימה.

וכאן מסתתרת אמת חשובה: אדם שעבר סבל ממשי פיתח בתוכו תעודת ביטוח נפשית - ידיעה שהוא שרד את הקשה. ידיעה זו מאפשרת לו להיכנס לאזורי אתגר גבוהים יותר מבלי לנטוש את הספינה. כלומר, הכאב של האתמול הוא מה שמגדיל את אזור ה-Flow של המחר. כל נפילה בים הרחיבה את הרזרבות של הביטחון הפנימי.

"הזרימה אינה ניתנת - היא נרכשת, גל אחר גל, נפילה אחר נפילה."

הגל כמשל לתהליך - על ניגודיות ושלמות
בפילוסופיה הסינית הקלאסית, מושג ה-Yin-Yang מייצג את האמת שהמציאות מורכבת מכוחות ניגודיים המשלימים זה את זה ומייצרים יחד שלמות דינמית. הים עצמו הוא ה-Yin-Yang המוחשי ביותר: ריגוע ועוצמה, עמוק ורדוד, נושא ומנפץ. הגלשן שלמד לאהוב את שני הפנים של הים - לא רק את הגל המושלם אלא גם את המים השקטים שבהם הוא ממתין - הוא הגלשן שהגיע לבגרות.

"הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על הסבל שלנו הוא גדול יותר מן הסבל עצמו - כי הוא קובע מה נעשה איתו."

האנרגיה שמושכת - על כריזמה שנולדת מכאב
"יש משהו באנרגיה שמושך אנשים" - פסיכולוגים חברתיים חקרו לעומק את התופעה הזו: מה שאנו תופסים כ'אנרגיה' או 'כריזמה' אצל אנשים מסוימים אינו תכונה מולדת בלבד - הוא לרוב תוצאה של עמדה פנימית שנבנתה בכור ההיתוך של ניסיון חיים.

מחקרים בתחום האינטליגנציה הרגשית, ובפרט עבודתו של פיטר סלובי מאוניברסיטת ייל, מראים שאנשים שפיתחו מודעות גבוהה לרגשותיהם - לעיתים קרובות דרך עיבוד חוויות קשות - מסוגלים לתקשר ברמה עמוקה יותר עם זולתם. הם מזהים צלילים עדינים בשפת הגוף ובמילים, מגיבים בהתאמה, ויוצרים תחושת 'הבנה' אצל האחר. זהו הבסיס הנוירו-חברתי של מה שמרגיש כ'אנרגיה מושכת'.

כפי שהגלשן המנוסה מרגיש את תנועת המים תחת קרשו מבלי לחשוב על כך - כך האדם שעיבד סבל מעמיק מרגיש את זרמי הרגש סביבו בצורה עדינה ועשירה יותר. הכאב לימד אותו לקרוא את הגל.

"הכריזמה האמיתית אינה מגיעה מן השיא - היא נולדת בעמקי השפל ומגיעה אל השיא נושאת אותו בקרבה."

לסגור את המעגל - מה בין הגלשן לבין האדם המועצם
כעת ניתן לסגור את המעגל שנפתח בפרק. הגלישה בים והתודעה המועצמת אינן רק מטפורה אחת כלפי השניה - הן מבנה אחד. שתיהן דורשות: המתנה (סבלנות לגל, סבלנות לתהליך), קריאת המציאות (הגל הנכון, הזמן הנכון), נכונות להיפגע (לנפול בים, לנפול בחיים), ולא אחרון - זיכרון הגוף. הגלשן שנפל מאה פעמים אינו חושב כשהוא עולה על הקרש - גופו זוכר. כך גם האדם שעיבד כאב עמוק: כשהוא עומד בפני אתגר חדש, משהו עמוק בתוכו זוכר שעבר כבר את הגדול מזה - ושרד.

מחקר מרתק של Seery, Holman & Silver (2010) שפורסם ב-Journal of Personality and Social Psychology  בחן 2,398 אנשים לאורך שנים. הממצא היה מפתיע: לא אלה שחוו אפס שיבושים ולא אלה שחוו טראומה קשה ביותר הצליחו בחיים - אלא אלה שחוו רמה בינונית של אתגרים משמעותיים. כלומר, הגלים שנפלת מהם ועלית עליהם שוב - הם בדיוק אלה שחיזקו אותך.

מי שמשדר אנרגיה גבוהה וחיובית, שאנשים סובבים אותו ואומרים 'איזה מזל' - הוא לא בר-מזל. הוא גלשן מנוסה. הוא מישהו שהחליט, פעם אחר פעם, לחזור לים. שלא להניח לנפילה האחרונה להפוך לפסק דין. שלחתור שוב אל מחוץ לשבירת הגלים ולחכות לגל הבא.

"בין הגל לבין התודעה המועצמת עומד דבר אחד בלבד - ההחלטה לחזור אל המים."

אמירה מסכמת
הים אינו מבטיח לאיש גל מושלם. הוא מציע רק את ההזדמנות להיות שם. הגלשן הגדול לא מחפש את הגל הקל - הוא מחפש את הגל שיוציא ממנו את הגרסה הטובה ביותר שלו. כך גם אנו, בים החיים: הסבל אינו העונש - הוא המחיר הכניסה. ומי ששילם אותו, שעמד בלילות הארוכים ובכאב שאיש לא ראה - מגיע לשיא בעל שכבות. שיא שאינו שברירי כי הוא לא נבנה על אדמת חלומות - הוא נבנה על אדמת ניסיון, על תחתית האוקיינוס, על פצעים שרפאו לצלקות שהפכו לשריון.

"אי אפשר לגלוש על גל שמעולם לא נפלנו ממנו - ואי אפשר לנגוע בנפשות אחרות מבלי שנפשך עצמה נגעה וחוותה."

אסמכתאות ומחקרים תומכים:
1. Tedeschi, R.G., & Calhoun, L.G. (1996). The Posttraumatic Growth Inventory: Measuring the positive legacy of trauma. Journal of Traumatic Stress, 9(3), 455–471.
2. Davidson, R.J., & Begley, S. (2012). The Emotional Life of Your Brain. Hudson Street Press. -  מחקרי נוירופלסטיות ורגולציה רגשית.
3. Csikszentmihalyi, M. (1990). Flow: The Psychology of Optimal Experience. Harper & Row. -  תיאוריית הזרימה ומצבי שיא ביצועיים.
4. Seligman, M.E.P. (2011). Flourish: A Visionary New Understanding of Happiness and Well-being. Free Press. -  מודל PERMA  ויסודות השגשוג.
5. Frankl, V.E. (1959). Man's Search for Meaning. Beacon Press. - לוגותרפיה ומציאת משמעות בסבל.
6. Pennebaker, J.W., & Smyth, J.M. (2016). Opening Up by  Writing It Down. Guilford Press. -  כתיבה רגשית ובריאות נפשית.
7. Salovey, P., & Mayer, J.D. (1990). Emotional Intelligence. Imagination, Cognition and Personality, 9(3), 185–211. -  בסיסי תיאוריית האינטליגנציה הרגשית.
8. Seery, M.D., Holman, E.A., & Silver, R.C. (2010). Whatever does not kill us: Cumulative lifetime adversity, vulnerability, and resilience. Journal of Personality and Social Psychology, 99(6), 1025–1041.
9. Bonanno, G.A. (2004). Loss, trauma, and human resilience.  American Psychologist, 59(1), 20–28. - חוסן נפשי לאחר אובדן וטראומה.
10. Brown, B. (2010). The Gifts of Imperfection. Hazelden Publishing. -  על האומץ להיות פגיע כמנוע לצמיחה אותנטית.