נספח לפרק מז׳ - חלק ג׳ - הצונמי התודעתי - על נושא הכאוס התודעתי

הצונמי התודעתי
נספח לפרק מז׳ - חלק ג׳ על נושא הכאוס התודעתי
Tsunami of Consciousness

בחלקים א׳ ו-ב׳ של נושא הכאוס התודעתי דנו בהשלכת השערת קולץ על מבנה הכאוס הנפשי, והצגנו את הפונקציה הוויזואלית המתארת את מסלול המשבר - הטיפוס המשונן, פסגת הכאוס, וההתכנסות לנקודת ה-1.

בחלק ג׳ אנו מוסיפים ממד חדש להבנת הכאוס: תופעת הצונמי - ומציגים מינוח חדש: 'צונמי תודעתי', כתת-מודל המעמיק את הבנת הדינמיקה הנסתרת שקודמת לפרוץ המשבר.

אז מה זה בעצם צונמי?
בשנת 2004, רעידת אדמה אחת מתחת לאוקיינוס ההודי שחררה יותר אנרגיה ממספר פצצות אטום יחדיו. בתוך דקות, גלים עצומים בגובה בניינים החלו למחוק ערים שלמות. זה היה אחד האסונות העצומים והקטלניים בהיסטוריה.

אבל הדבר המפחיד באמת הוא שכל זה התחיל עמוק מתחת לקרקעית הים- 
בשקט מוחלט, בלתי-נראה ובלתי-נשמע.

כדור הארץ מורכב מלוחות טקטוניים - חלקים ענקיים של קרום האדמה שנעים כל הזמן, לאט מאוד, רק כמה סנטימטרים בשנה. אך הכוח שהם אוגרים - בלתי נתפס.
לפעמים שני לוחות נתקעים אחד בשני במשך שנים. הלחץ מצטבר ומצטבר - עד "לרגע הפיצוץ", שבו הכל משתחרר בבת אחת.
כאשר זה קורה מתחת לאוקיינוס, קרקעית הים מתרוממת בפתאומיות בכמה מטרים - ודוחפת מיליארדי טונות של מים. כך נולד הצונמי.

התנהגות גל הצונמי
◂  במרחב הפתוח - אורך הגל עצום, עשרות עד מאות קילומטרים, בעוד הגובה נמוך - סנטימטרים עד מטרים בודדים. ספינות בלב ים כמעט שלא ירגישו את מעברו.
◂  בהתקרבות לחוף (Shoaling) - המהירות יורדת, האנרגיה נשמרת, המים "נערמים". הגובה עולה משמעותית ואורך הגל מתקצר.
◂  נסיגת ים - לעיתים קרובות, הגל מתחיל דווקא בשפל פתאומי. הים נסוג, חושף קרקעית, דגים וצדפות. זהו הסימן המקדים - ואולי המסוכן ביותר.

סימנים מקדימים לצונמי
◂  רעידת אדמה חזקה - קשה לעמוד על הרגליים.
◂  נסיגת ים פתאומית - הים נסוג לרחוק וחושף את הקרקעית.
◂  רעש חזק - קול שאגה המגיע מהים.

הצונמי התודעתי - אנלוגיה לחקר התודעה
מה שהופך את הצונמי לנורא מכל אסון אחר אינו הגל עצמו - אלא מה שקדם לו בשקט.

הלחץ הנסתר
שנים של צבירה מתחת לפני השטח. ללא סימן, ללא אזהרה נראית לעין. ממש כמו שהלוחות הטקטוניים נתקעים ומצברים כוח בחשיכה, כך גם האדם: טראומה לא מעובדת, עומס רגשי שלא פוּרק, מתח שנצבר שנה אחר שנה - מתחת לפני השטח של השגרה, בלתי-נראה, אך לא בלתי-קיים.

נסיגת הים - הסימן המקדים
זוהי אחת התופעות המרתקות והמסוכנות ביחד: רגע לפני הגל הגדול, הים נסוג. מי שאינו יודע - רץ לאסוף צדפות. מי שיודע - בורח להר.
כך גם בתודעה: לפני שמשבר גדול פורץ, יש לעיתים שלב של קהות - ניתוק, שתיקה פנימית, תחושה ש'הכל בסדר'. זהו לא הסוף של הכאוס, אלא ההתראה שטרם הוכרה.

הגל - שיא הכאוס
כשהוא מגיע, הוא מגיע בכוח שאין לעמוד בפניו. זהות, שגרה, ביטחון - נשטפים. כמו בניינים שנראו יציבים. ואולם, בדיוק כאן, נמצא הרעיון המרכזי: הגל אינו אינסופי. לכל צונמי יש שפל. המים חוזרים לאחור.

מה שנשאר - שטח חדש
אחרי שהמים נסוגים, הנוף שנחשף שונה. לעיתים הרוס. לעיתים - פנוי לבנייה שלא הייתה אפשרית לפני כן. נקודת ה-1 של הצונמי התודעתי אינה חזרה לנוף הישן - היא גילוי הקרקע שתמיד הייתה שם, מתחת לכל מה שנבנה.

ההשערה המרכזית - חלק ג׳
כשם שצונמי אינו גל בודד אלא תהליך - לחץ, נסיגה, פגיעה, ונסיגה - כך גם הצונמי התודעתי הוא רצף בעל שלבים מוגדרים. הכרת השלבים אינה מונעת את הגל - אבל היא ההבדל בין מי שנשטף ובין מי שמגיע להר בזמן.

א.  הצונמי התודעתי מתחיל הרבה לפני שנראה - בלחץ הנסתר שמצטבר לאורך שנים.
ב.  הסימן המקדים - הקהות ונסיגת הים הפנימית - הוא שלב בפני עצמו, ולא היעדר תחושה.
ג.  שיא הכאוס אינו הסוף - הוא נקודת המפנה. המים תמיד נסוגים.
ד.  השטח שנחשף אחרי המשבר אינו ריק - הוא הקרקע שממנה מתחיל המסלול החדש.

ובתמצית:
הצונמי לא שואל רשות ולא מכריז על עצמו. אבל - הוא תמיד נגמר. והקרקע שנחשפת אחריו חזקה יותר ממה שהיה לפניו.

כמו בחלקים הקודמים של המודל: אין שום ייאוש. יש תהליך. יש שלבים. ויש - תמיד - יום שאחרי.

וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים
ישעיהו מה׳, ג׳

• להורדת האינפוגרפיקה של המודל, ליחצו בצד שמאל למטה על הקובץ להורדה.