פרק סה' - 'הדהוד תודעתי עצמי' - שיטת המראות עפ"י הבעש"ט

'הדהוד תודעתי עצמי'  - שיטת המראות עפ"י הבעש"ט

מערכות יחסים כמראה פנימית
כל אדם שנכנס לחיינו משמש מראה לתודעה שלנו. אם יש בי חוסר אמון הוא יתבטא בקשר. אם יש בי פחד מדחייה אראה אותו ביחס של האחר אליי. ההבנה הזו מאפשרת לראות בכל חיכוך או כאב לא רק בעיה חיצונית אלא הזדמנות לשאול: מה זה משקף לי על עצמי? מה אני מוזמן לרפא? זה נקרא הדהוד עצמי.

הקשר ככלי אימון רגשי
במערכות יחסים מתעוררים רגשות חזקים: כעס, קנאה, אכזבה, שמחה, אהבה. במקום לברוח מהם, אפשר להשתמש בהם כחדר כושר רגשי:
•  ללמוד להציב גבולות מבלי לנתק קשר.
 • לתרגל הקשבה עמוקה ללא צורך לתקן מיד.
•  להעז לבטא פגיעות ולבקש עזרה.
כך כל אינטראקציה הופכת לתרגול של גדילה רגשית.

השיטה הרוחנית הזו, רואה כל קונפליקט עם הזולת כהזמנה לריפוי פנימי. לפי השיטה, כל מה שאנו חווים במערכות יחסים הוא השתקפות של חלקים בתודעה שלנו, וכאשר אנו מנקים בתוכנו היחסים משתנים.

מהו הדהוד עצמי במערכות יחסים?
כאשר מישהו מפעיל אותנו רגשית – כעס, אכזבה, כאב זהו הדהוד של משהו שלא נרפא בתוכנו. במקום להילחם או להאשים, אפשר להתבונן פנימה ולשאול: מה בי מהדהד מולו? איזה כאב או דפוס שלי משתקף כאן?

עקרונות ההדהוד העצמי:
השיטה מציעה ארבעה משפטים פשוטים, שאומרים אותם מתוך כוונה פנימית:
1.  אני מצטער - הכרה בכאב שהופיע בי ובקשר.
2.  אנא סלח לי - בקשה מהנפש ומהבורא למחול על הדפוס או הפצע שאני נושא.
 3. תודה - הודיה על ההזדמנות לראות ולרפא.
4.  אני אוהב אותך - החזרת אהבה פנימה, לנשמה, לעצמי, ולמערכת היחסים.
כאשר משפטים אלו נאמרים לא רק אל האחר, אלא כפעולת ריפוי פנימית, מתרחש שינוי במרחב היחסים.

איך ליישם הדהוד עצמי ?
 1. זיהוי הטריגר - בכל סיטואציה של קושי ביחסים, לעצור ולזהות מה אני מרגיש.
 2. הפניית האחריות פנימה - לשאול: איזה חלק בי יצר את המציאות הזו?
 3. חזרה על ארבעת המשפטים - אפשר בלב, בלחש או בכתיבה, עד שהלב מתרכך.
4.  שחרור - להרפות מהצורך לשנות את האחר, ולאפשר לניקוי הפנימי לעשות את שלו.

הדהוד עצמי – כוחו לשנות מערכות יחסים
כאשר אני מנקה את ההדהוד בתוכי, גם הדינמיקה עם הזולת משתנה. היחסים הופכים פחות מאבקיים ויותר זורמים. האשמה מתחלפת בחמלה. השיפוט מתרכך להבנה. אני מגלה שבתוך הקשר אני לא "קורבן" אלא שותף פעיל בתהליך ריפוי הדדי.

הדהוד עצמי הוא ההבנה שכל מה שאני חווה במערכות יחסים הוא קריאה לניקוי פנימי. דרך אמירת "אני מצטער, אנא סלח לי, תודה, אני אוהב אותך" אני מזכך את עצמי וכך משחרר גם את הקשר.

הבעל שם טוב הקדוש גילה את שיטת המראות כאחת הדרכים להבין את העולם ואת מערכות היחסים.

עקרון שיטת המראות
הבעל שם טוב מלמד שכל מה שאדם רואה בעולם ובזולת טוב או רע אינו מקרי. האדם רואה במציאות החיצונית השתקפות של עולמו הפנימי. העולם כולו משמש לו כמראה, המשקפת את מקומות התודעה, הנפש והנשמה שלו. במילים אחרות: אם ראיתי מידה מגונה באדם אחר, סימן שיש שורש כלשהו ממנה גם בי. ואם ראיתי מידה טובה גם היא מתגלה דרכי. 

הבעש״ט ותלמידיו (כגון המגיד ממזריטש, רבי יעקב יוסף מפולנאה ועוד) מדברים על עיקרון יסודי: כל מה שהאדם רואה או חווה בזולתו הוא רמז מן השמים אליו עצמו. על הפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט, יז) אמר הבעש״ט: אם אתה רואה מידה רעה אצל חברך דע שזהו סימן שיש גם בך שורש ממנה. שהרי אלמלא היה הדבר קיים בך, לא היית רגיש או מתעורר כל כך ממנו. כאשר אדם מוצא פגם בחברו, עליו לדעת שזה "מום שבך" כלומר, זהו פגם שיש גם בו, באופן גלוי או נסתר. אין הכוונה שלא לומר לחבר תוכחה כלל, אלא שהתוכחה האמיתית מתחילה בעצמי בתיקון פנימי. העולם כולו הוא ספר הוראה כלומר, כל מה שאדם רואה ושומע הוא שיעור פרטי מאת ה' שנשלח אליו כדי ללמדו על דרכו.

הבעש״ט אמר : כל מה שאדם רואה או שומע הוא הוראה בעבודתו יתברך – (צוואת הריב"ש, סימן י). אין כאן מקום להאשמה או גאווה, אלא למסע של תיקון עצמי דרך המראות שהעולם מציב לי. הבעש״ט ותלמידיו לימדו שהעולם הוא ספר הוראה אלוקי. מה שאני רואה באחרים טוב או רע אינו אלא מראה פנימית שלי.

אם אני רואה טוב באחר - זה סימן שיש בי חלק מאותו טוב, והקב"ה מראה לי כדי שאחזק אותו. אם אני רואה רע באחר - זהו רמז פנימי לעבודה על עצמי, אולי בתודעה, אולי ברגש, אולי במעשה.

המראה כמנוף לריפוי
כאשר אני חי מתוך הבנה שהעולם הוא מראה, אני מפסיק לראות את האחר כאויב או כבעיה. במקום זאת כל מפגש הופך לשיעור.
•  מי שפוגע בי - משמש כמראה למקום שזקוק לריפוי בתוכי.
•  מי שמעורר בי השראה - מראה לי את הפוטנציאל שלי.
 • מי שמעורר בי קנאה - משקף רצון פנימי שלא קיבל מקום.