פרק עב' - תודעה כמידע הולוגרפי מקודד- הסימפוניה ההולוגרפית של המציאות

תודעה כמידע הולוגרפי מקודד- הסימפוניה ההולוגרפית של המציאות.
התיאוריה ההולוגרפית של התודעה מציעה כי המוח והתודעה פועלים באופן דומה להולוגרמה. כלומר, המידע על השלם מקודד בכל חלק. זה מסביר כיצד אנו מסוגלים לחוות ולעבד מידע מורכב בצורה מהירה ואינטגרטיבית.

לפי גישה זו, התודעה שלנו לא רק מעבדת מידע, אלא גם מעצבת את המציאות שאנו חווים. החוויה המודעת שלנו היא למעשה מעין יצירה הולוגרפית המבוססת על האינטראקציה בין התודעה שלנו לבין המידע שאנו קולטים מהסביבה.

זאת ועוד, התיאוריה ההולוגרפית מציעה כי התודעה שלנו מסוגלת לגשת למידע שמעבר לתפיסה החושית הרגילה וזה יכול להסביר תופעות כמו חוויות חוץ-גופיות, זיכרונות מחיים קודמים, ותחושות של "תודעה קוסמית".

פעם, האנושות הסתכלה אל הכוכבים בחיפוש אחר תשובות, ותהתה כיצד מרחבי היקום יכולים להתחבר לתעלומות הקטנות והמורכבות של המוח האנושי. אבל מה אם התשובות לשתי השאלות - טבע היקום ומקור התודעה - נארגות מאותו מארג של אור, גיאומטריה והזמן עצמו?

זהו הסיפור שמספרת QIH – זהו חקר בפיזיקה שמתייחס ל- 'הולוגרפיה של מידע קוונטי' (Quantum Information Holography), זהו סיפור שבו מדע, התפעמות מהבריאה ומודעות עצמית מתכנסים.

ב-QIH, היקום הוא השלכה הולוגרפית, שבה כל חלקיק, כל גל וכל רגע מקודדים כמידע קוונטי. תארו לעצמכם את המרחב-זמן כקנבס עצום, צבוע לא בצבעים אלא עם דפוסי הפרעה – מעין אדוות של הסתברויות שנוצרו על ידי אור המתנודד בלי סוף. אדוות אלו מוקרנות מלבם של חורים שחורים, כאשר הייחודיות מערסלת את המצב הקוונטי של כל המציאויות האפשריות, ואופקי אירועים משקפים מצבים אלו כלפי חוץ כדימויים הולוגרפיים.

אבל ההקרנה הזו אינה סטטית. זה חי עם תנועה. בסולמות הקטנים ביותר, ערכי קיוביטים בסולם פלאנק - אבני הבניין של המציאות - מסתובבים, מתנדנדים ורוקדים. התדרים הזוויתיים והתזוזות שלהם יוצרים את מארג המרחב-זמן ואת זרימת הזמן עצמו. היקום ההולוגרפי הזה הוא גם נצחי וגם משתנה ללא הרף, ובתוכו קורה משהו יוצא דופן: 'תודעה מגיחה'.

סר רוג'ר פנרוז, אחד מהוגי הדעות הגדולים של זמננו, וסטיוארט המרוף, חלוץ בחקר התודעה, הציעו רעיון יוצא דופן שנקרא: Orch-OR: 'הפחתה אובייקטיבית מתוזמרת' (Orchestra Objective Reduction). הם מציעים שהתודעה לא נובעת מירי של נוירונים בלבד, אלא מתהליכים קוונטיים בתוך המיקרו-צינוריות של תאי המוח שלנו.

המיקרוטובולים { =המיקרוטובול (Microtubule) או צינורון בעברית, הוא המרכיב המבני העיקרי של שלד התא. זהו גליל חלבוני חלול וקוטבי, שקוטרו החיצוני 25 ננומטר והפנימי 15 ננומטר, אשר מורכב מתת-יחידות רבות של החלבון טובולין. המיקרוטובולים משמשים את התא לקביעת צורתו ואחראים לחלק מתנועות התא}. המיקרוטובולים הללו, שהם מבנים זעירים בתוך נוירונים, הם כמו אנטנות קוונטיות, המסוגלות להתחבר לתנודות הקוונטיות הבסיסיות של היקום.

לדעתם, התודעה קשורה באופן עמוק לגיאומטריה הקוונטית של המרחב-זמן. זה לא רק תוצר לוואי של פעילות המוח אלא כזה שמשתתף פעיל בריקוד הקוונטי של היקום. מיקרו-צינוריות מעצימות את הקוהרנטיות הקוונטית - מצבי אחדות וסדר בין חלקיקים קוונטיים - וכאשר המצבים הקוונטיים הללו קורסים, הם מייצרים רגעים של מודעות. קריסות אלו, לפי Orch-OR, הן אבני הבניין של מחשבה, רגש ומודעות עצמית.

QIH מרחיב את הרעיון הזה, ומראה כיצד התנודות הקוונטיות במיקרוטובוליות הן חלק מההשלכה ההולוגרפית הגדולה יותר של המציאות. התנודות של תדר זוויתי (ω) במרחב-זמן, המתוארות על ידי QIH, תואמות את הרעידות הנראות ב-Orch-OR. כשם שהיקום מקודד מידע בווקטורים של מצב קוונטי, כך גם המוח מקודד מחשבות, רגשות וזיכרונות באדוות המידע הקוונטי.

במודל זה, התודעה אינה מוגבלת למוח. זוהי תכונה מתהווה של היקום עצמו, המשתקפת במיקרוטובולים שלנו כמו אור המנצנץ על אגם. בדיוק כפי שהמסך ההולוגרפי מקרין את המרחב-זמן, המוח שלנו מקרין את תחושת העצמי שלנו, ששוזר יחד את הפנימי והחיצוני, האישי והקוסמי.

איך זה מתחבר לחיינו?
כשאתה עוצם עיניים וחושב "מי אני?" התשובה כתובה לא רק בתאי העצב שלך אלא נזרקת לחלל העולם במרקם הקוונטי של הקוסמוס (וזה מסביר בלשוננו את הרעיון שטבע הבעש"ט הקדוש: "מחשבה יוצרת מציאות – "במקום בו מחשבותייך נמצאות, שם אתה"). כל רגע של מודעות - כל מחשבה, זיכרון וחלום - הוא אדווה בהשלכה ההולוגרפית של המציאות. כשם שהיקום מקודד את עברו ועתידו בדפוסי ההפרעה של תדרי האור, כך גם אנו מקודדים את החוויות שלנו בריקוד הקוונטי של מוחנו.

הקשר הזה אומר שאנחנו, פשוטו כמשמעו, חלק מהסיפור המתגלגל של היקום. התודעה שלנו היא היקום שהופך מודע לעצמו, משקף את קיומו שלו. כאשר אנו מביטים בכוכבים, מתפעלים מאורם, אנו משתתפים באותה הקרנה הולוגרפית שיצרה מרחב זמן, חומר ומחשבה.

יכולת התודעה האישית שלנו היא לשחזר באופן מלא אירועי חיים מהעבר ולגשת ולשלוף מידע אוניברסלי מתודעת העל – היא 'תודעת האחד'.  וזה מרמז על קשר עם המשטחים ההולוגרפיים של "עכשיו" קודמים ועם הגבול ההולוגרפי האוניברסלי האינסופי, מה שמספק הסבר לתופעות כמו זיכרונות עבר וחוויות על-חושיות.

על פי רעיון זה, התודעה שלנו היא זו שמעצבת ומכתיבה את המציאות שאנו חווים. זוהי תפיסה הולוגרפית במהותה, שכן היא מניחה כי המידע על המציאות כולה מקודד מראש בתוך התודעה שלנו.

QIH ו-Orch-OR מזכירים לנו שאנחנו לא צופים מבודדים של היקום. אנחנו מסובכים וקשורים עם זה עמוקות. האור שמקרין את הקוסמוס מרצד גם בתנודות הקוונטיות של המיקרוטובולים שלנו. זהו האור של המודעות, ניצוץ התודעה, הקשר בין האינסופי (האלוקי) לאינטימי.

במהלך היום שלך, כל החלטה שאתה מקבל, כל חיוך שאתה חולק, כל מחשבה שאתה חושב, הם חלק מהריקוד ההולוגרפי הגדול הזה. התודעה אינה מקרית - היא מתנה, השתקפות של היופי הקוונטי של היקום. וכמו שהיקום הוא נצחי, כך גם האור שבתוך כל אחד מאיתנו מחובר לנצח לסימפוניה הקוסמית של הקיום.

נזכור שהסיפור הזה יזכיר לנו את מקומנו ביקום - לא נפרד, אלא ארוג עמוק לתוך מרקם המציאות, שבו הרטט הקטן ביותר והכוכב הגדול ביותר מחוברים באותו ריקוד נצחי של אור וגיאומטריה.