פרק קמו' - הזיכרון הלא-מוצהר (Implicit memory) - המידע מתחת לרדאר של המודעות שלנו

הזיכרון הלא-מוצהר -  (Implicit memory)  - המידע מתחת לרדאר של המודעות שלנו 

בתחילת המאה ה-20 במרפאה בשוויץ, לד"ר אדוארד קלפרד היתה מטופלת שסבלה מאמנזיה חמורה. בניגוד לשכחה רגילה (כמו לשכוח איפה שמנו את המפתחות), אמנזיה היא מצב שבו המוח מאבד את היכולת לאחסן מידע חדש או לשלוף מידע שכבר נשמר, מה שאומר שהזיכרון שלה לטווח קצר פשוט לא עבד. בכל פעם שקלפרד נכנס לחדר, הוא היה צריך להציג את עצמו מחדש. עבורה, הוא תמיד היה זר מוחלט, והם היו צריכים להכיר כל פעם מחדש.

יום אחד, קלפרד החליט לעשות מעשה שנוי במחלוקת: הוא הסתיר סיכה חדה בכף ידו, וכשהושיט לה יד לשלום - הוא דקר אותה. הכאב היה מהיר וחד.

למחרת, קלפרד נכנס שוב לחדר. המטופלת, כצפוי, לא זיהתה אותו. היא לא זכרה את שמו, לא את פניו ולא את האירוע מאתמול. אבל כשהוא הושיט לה יד ללחיצה, היא נרתעה לאחור באימה וסירבה לגעת בו.
"למה את לא מושיטה לי יד?" שאל קלפרד. היא לא ידעה להסביר ורק גימגמה: "לפעמים יש לאנשים סיכות בידיים..." המטופלת אומנם לא זכרה מיהו ד״ר קלפרד אבל היא זכרה היטב שהיא מפחדת ממנו!

מה אנחנו למדים מהאירוע המרתק הזה?
הזיכרון אינו תופעה אחת: מה שאנחנו מכנים "זיכרון" הוא למעשה אוסף של תהליכים שונים הפועלים במקביל במוח. יש זיכרון שמאוחסן בהיפוקמפוס (זיכרון עובדתי ומודע) - אצל המטופלת המערכת הזו הייתה פגועה והיא באמת לא "ידעה" מי זה הרופא . ויש זיכרון שמאוחסן באמיגדלה (זיכרון רגשי והישרדותי) - המערכת הזו זכרה מצוין שהרופא הזה מסוכן. היא צרבה את הכאב והפחד בזיכרון.

אנחנו זוכרים הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים שאנחנו זוכרים: המטופלת של קלפרד לא "ידעה" שהיא זוכרת את הדקירה, אבל הגוף שלה זכר. המוח שלנו קולט, מעבד ומאחסן מידע עצום מתחת לרדאר של המודעות שלנו. זהו הזיכרון הלא-מוצהר, (Implicit memory) והוא מנהל חלק גדול מהתגובות שלנו בעולם.

מילים הן רק סוג אחד של זיכרון: הזיכרונות של אירועים מן העבר, אלו שאנחנו יכולים לתאר במילים ולספר עליהם סיפור, הם רק הקצה של הקרחון. לצדם קיימת מערכת זיכרון עמוקה הרבה יותר – זיכרון של תחושות, פחדים, דפוסי תנועה ותגובות גופניות.