פרק קמח' - דפוס תודעתי: זה הסיפור שלנו שאותו מעולם לא בחרנו

דפוס תודעתי:
זה הסיפור שלנו שאותו מעולם לא בחרנו

אלן ווטס (Alan Watts), פילוסוף בריטי בן המאה ה-20, נמנה עם האישים הבולטים שגישרו בין תורות המזרח העתיקות לבין המערב המודרני. היכולת שלו להעביר רעיונות פילוסופיים מורכבים לקהל הרחב הפכה אותו לאחת הדמויות המשפיעות בתרבות בתקופתו, והיוותה מקור השראה לרבים - מהביטלס ועד סטיב ג'ובס.

בין הנושאים שעליהם כתב בספריו: זהות אישית, טבעו של היקום, משמעות החיים, קונספטים שונים של אלוקים ואלוקות והרדיפה אחרי אושר. הוא השתמש בכתביו בידע הרב שלו בפילוסופיות זן בודהיזם, טאואיזם, הינדואיזם ונצרות, ובנוסף רכש ידע מתחומי המדעים המדויקים.

מבין כתביו (ובמיוחד ספרו: 'טבע התודעה'), הרצאותיו וראיונות שהעניק, עולות 21 נקודות מבט שעשויות לסייע לנווט בזרם התודעה הסוחף, להבין את טבעה של המציאות ואת מקומנו ביקום.

21 נקודות מבט לפי אלן ווטס

1. "שום כמות של חרדה לא תשפיע ולו במעט על מה שעתיד לקרות."
2. "משמעות החיים היא פשוט להיות בחיים. זה כל כך בסיסי, ברור ופשוט. ובכל זאת, כולם רצים סביב בבהלה כאילו הם חייבים להשיג משהו מעבר לעצמם."
3. "הזן היחיד שתמצאו על פסגות ההרים הוא הזן שתביאו לשם אתכם."
4. "החיים אינם בעיה שצריך לפתור, אלא חוויה שצריך לעבור."
5. "חיפזון ודחיינות הם שניהם דרכים לנסות להתנגד להווה."
6. "מוזר ככל שזה נשמע, האגו מגלה שהמרכז והטבע שלו נמצאים מעבר לעצמו. ככל שאני נכנס עמוק יותר לתוך עצמי, כך אני פחות אני עצמי, ובכל זאת זהו הלב האמיתי שלי. כאן אני מוצא את הפעילות הפנימית שלי מתפקדת מעצמה, באופן ספונטני, כמו סיבוב הגופים השמיימיים והסחף של העננים."
7. "הדרך הטובה ביותר להבהיר מים עכורים היא פשוט להניח להם."
8. "תמיד יהיה סבל. אבל אנחנו לא צריכים לסבול מהסבל."
9. "כשציפור שרה היא לא שרה כדי לקדם את המוזיקה."
10. "אף אחד לא מדמיין שתזמורת אמורה להשתפר באיכות שלה ככל שהיא מתנגנת, או שהמטרה של הנגינה היא להגיע לסיום. היופי של המוזיקה מתגלה בכל רגע של הנגינה וההאזנה לה."
11. "אתה לא מחפש אלוהים בחוץ, משהו בשמיים. אתה מחפש בתוכך."
12. "אנשים סובלים רק בגלל שהם לוקחים ברצינות דברים שהאלים יצרו בשביל הכיף."
13. "הדרך היחידה לחיות באמת היא לקבל כל רגע כנס בלתי חוזר, שזה בדיוק מה שהוא: נס ובלתי חוזר."
14. "אנחנו חלק בלתי נפרד מהיקום, ממש כמו גלים שהם חלק מהאוקיינוס."
15. "שכחנו שמחשבות ומילים הן מוסכמות, ולקחת אותן ברצינות יתר עלול להיות הרסני."
16. "הדבר היחיד שבאמת שייך לנו הוא הזמן; אפילו למי שאין לו שום דבר אחר, יש את זה."
17." המהות האמיתית שלך חומקת מהבנתך, בדיוק כמו שאתה לא יכול להסתכל ישירות לתוך העיניים שלך בלי מראה, לא יכול לנשוך את השיניים שלך, לא יכול לטעום את הלשון שלך ולא יכול לגעת בקצה האצבע עם קצה אצבע."
18. כשאתה מסתכל החוצה דרך העיניים שלך על הטבע שמתרחש שם בחוץ, אתה בעצם מסתכל על עצמך. זה אתה האמיתי. אתה שמתקיים מעצמך."
19. "ברור שאי אפשר לכפות על המחשבה להיות שקטה. זה כמו לנסות ליישר גלים במים עם מגהץ. מים הופכים לשקטים ורגועים רק כשמניחים להם להיות."
20. "אנחנו לא 'נולדים' לעולם הזה; אנחנו צומחים ממנו - ממש כמו שתפוח מהעץ, בני האדם מכדור הארץ."
21. "תינוק הוא חלק מאימו וצף באוקיינוס של הרחם זמן רב. לכן מההתחלה קיימת בו התחושה של מה שברור לחלוטין לאדם מואר: שהיקום הוא אורגניזם אחד שלם."

הדפוס שמשתיק את האושר
ווטס זיהה דפוס תודעתי שגורם לנו להיות אומללים ובלתי מסופקים.
אנחנו עובדים בעבודות שאנחנו שונאים, כדי לקנות דברים שאנחנו לא צריכים, כדי להרשים אנשים שאנחנו בכלל לא אוהבים - וכל זה בזמן שאנחנו מחכים לאיזה "אושר עתידי" שלעולם לא מגיע.

רוב האנשים חיים בתוך סיפור שהם מעולם לא בחרו.
אלן ווטס חקר תודעה אנושית במשך עשרות שנים, והמסקנה שלו הייתה חדה: כמעט כולם כלואים בשתי אשליות מנטליות השוחקות אושר, אנרגיה ותחושת משמעות — בשקט ובאופן יומיומי.

האשליה הראשונה: כסף כמדד עצמי
האשליה הראשונה היא כסף - לא כסף עצמו, אלא האמונה שכסף שווה עושר. אבל כסף הוא רק סמל. הוא אמצעי. ברגע שהסמל מתבלבל עם שלווה אמיתית, מתחיל מרדף שאין לו סוף.

כי אם עושר שווה כסף, תמיד אפשר יותר. ותמיד מישהו מעליך. ותמיד מרגיש לא מספיק. ואז קורה דבר עמוק: החיים נדחים - אחרי שאשיג, אחרי שאספיק, אחרי שאגיע.

אבל עושר אמיתי הוא לא מספר. הוא מצב של הוויה: בריאות, נוכחות, אהבה, קשר אנושי, חופש פנימי. ברגעים האלה, אין תחושת חסר. לכן אדם עשיר באמת יכול להיות מי שיושב בשקט ומביט בשקיעה - בלי לרצות להיות במקום אחר.

האשליה השנייה: זמן כמירוץ
האשליה השנייה היא זמן - הרעיון שהחיים האמיתיים יקרו אחר כך: כשיהיה יותר כסף, יותר ביטחון, יותר הישגים. אבל "אחר כך" הוא מבנה מחשבתי בלבד.
החיים אינם מתרחשים בעתיד. הם מתרחשים תמיד עכשיו. וכל פעם שאנחנו דוחים אושר, אנחנו מחליפים רגע חי בתקווה לרגע עתידי שאף פעם לא מגיע. כך שנים חולפות בתוך הכנה לחיים, במקום בתוך החיים.

האמת ששוברת את שתי האשליות
וכאן מגיעה האמת הפשוטה ששוברת את שתי האשליות יחד:
אתה לא צריך יותר. אתה צריך פחות - פחות היצמדות, פחות השוואה, פחות מרדף. יותר נוכחות. יותר חוויה. יותר הוויה.

חירות אינה לעזוב את העולם או לוותר על הצלחה. חירות היא שינוי היחסים עם הדברים: כסף הופך לכלי, לא למדד ערך עצמי. זמן הופך למרחב, לא למירוץ. עבודה הופכת לביטוי, לא למאבק הישרדות.

ואז קורה פרדוקס יפה: ככל שמפסיקים לרדוף, מרגישים שלמים יותר. כי החוסר לא נעלם כשמשיגים עוד - הוא נעלם כשמפסיקים לבסס זהות על השגה.

אם זה פגש אותך - אם משהו בפנים זיהה אמת -
כנראה שהגיע הזמן לשנות את הסיפור.