פרק קנט' - ג'ון וילר ותורת המציאות המשתתפת - מהפכת 'היוצר השותף'

ג'ון וילר ותורת המציאות המשתתפת: מהפכת ה"יוצר השותף"

המפנה המחשבתי של ג'ון ארצ'יבלד וילר

פרופ. ג'ון ארצ'יבלד וילר (John Archibald Wheeler) לא היה איש רוח או מיסטיקן; הוא היה אחד הפיזיקאים התיאורטיים המבריקים והמשפיעים ביותר במאה ה-20, תלמידו המובהק של אלברט איינשטיין והאיש שהעניק לעולם את המונחים: "חור שחור" ו-"חור תולעת". וילר הציע תפיסה רדיקלית שלפיה היקום אינו ישות פסיבית, אובייקטיבית או סרט שצולם מראש ואנו רק צופים בו, אלא מערכת דינמית שהוא כינה בשם: 'מציאות משתתפת' -   The Participatory Universe Theory.

חשוב להדגיש: וילר לא עסק ברוחניות במובן המסורתי, אלא ביקש לתאר את הבסיס המדעי למה שרבים מכנים: "זימון מציאות". התזה המרכזית שלו גורסת כי המציאות מבוססת על אינטראקציה מתמדת, שבה המשתתף (הצופה) אינו רק מתבונן מן הצד אלא "יוצר שותף" המעצב את היקום בעצם נוכחותו ובחירותיו.

מודל המשא ומתן: שלושת עמודי התווך של המציאות

לפי וילר, המציאות פועלת כמרחב של משא ומתן המגיב לשלושה סוגי אותות מרכזיים שאנו משדרים ללא הרף:

1. זהות (נקודת המשא ומתן הראשונה): הזהות שאתה מביא לכל רגע נתון משנה את הרגע עצמו. זהו הכוח המעצב הראשוני: זהות המגיעה מתוך פחד מצמצמת באופן פיזי את מרחב האפשרויות, בעוד שזהות המגיעה מתוך ביטחון פותחת פתח לתוצאות גבוהות ומשמעותיות יותר. הזהות שלך היא זו שכופה על המציאות להגדיר מחדש את ציר הזמן שלה.

2. מידע (תיאוריית: "It from Bit"): המהפכה המחשבתית של וילר טמונה בקביעה שכל ישות פיזית ("It") נובעת מיחידות של מידע ("Bit"). המידע הזה אינו נתון מופשט, אלא מורכב מהכוונות, ההנחות, הציפיות והטון הרגשי שלך. אלו הם "תנאי המשא ומתן" - הקוד שבאמצעותו אתה מעצב את החומר הפיזי.

3. פעולה (תדר הבחירות): המציאות אינה מגיבה לאותות אקראיים, אלא לחזרתיות ועקביות. פעולות קטנות ועקביות יוצרות אות חזק ששדה האפשרויות אינו יכול להתעלם ממנו. כפי שטען וילר: "בחירות קטנות מובילות לתזוזות ענקיות".

ניתוח איכות השידור והשלכותיו על שדה האפשרויות:

הוכחות מדעיות: ניסוי הבחירה המעוכבת והשפעתו על ציר הזמן

כדי לספק הוכחה מטלטלת לכך שהמציאות תלויה במשתתף, תכנן וילר את: "ניסוי הבחירה המעוכבת". בניסוי זה הוכח כי בחירה שמבצע צופה בהווה קובעת רטרואקטיבית את המסלול שבו עבר חלקיק זמן רב לפני כן.

מסקנות הניסוי לגבי מושג הזמן:
• העבר אינו קפוא: העבר אינו נתון מוחלט אלא נשאר במצב של פוטנציאל פתוח עד לרגע המגע או התצפית בהווה.
• עיצוב רטרואקטיבי: פעולה המתבצעת ברגע זה יכולה לקבוע מחדש תוצאות שהתרחשו בעבר.
• החופש מההיסטוריה: המשמעות העמוקה של התגלית היא שאתה לא נתון לחסדי העבר. המציאות אינה נסגרת סופית עד שאתה בא איתה במגע, מה שמאפשר לך להגדיר מחדש את סיפור חייך דרך הבחירות הנוכחיות שלך.

המנגנון היישומי: מהמחשבה למציאות פיזית

תהליך ההשפעה של המשתתף על עולמו פועל במסלול לוגי סדור, המגשר בין תיאוריה קוונטית לביולוגיה:

• שלב 1: הגדרת זהות - ההחלטה הבסיסית של "מי אתה" בכל רגע.
• שלב 2: עיצוב התנהגות - הזהות החדשה מכתיבה את תדר הבחירות והפעולות שלך.
• שלב 3: ארגון מחדש של מסלולים עצביים - זהו ה"גשר המודרני": מדעי המוח מאששים כיום כי המחשבות שלנו מארגנות מחדש מסלולים עצביים במוח. זו ההוכחה הפיזית לכך שהזהות משנה את תפיסת העבר והעתיד שלנו.
• שלב 4: שינוי הסתברויות - השינוי המבני במוח ובאותות המשודרים משנה את מערך ההסתברויות בשדה הקוונטי.
• שלב 5: התגבשות מציאות פיזית - היקום מגיב ל"קוד" המעודכן ומעצב את ההתרחשויות הפיזיות בהתאם.

מה חז"ל כותבים על זה?

1450 שנה לפני תקופתו של וילר, כתבו חז״ל במדרש תנחומא (תזריע, ה):
שאמר הקב״ה, כל מה שבראתי, צריך תיקון. הציטוט המדויק מופיע במדרש תנחומא (פרשת תזריע, סימן ז) במסגרת הדיון המפורסם בין טורנוסרופוס הרשע לרבי עקיבא, ועוסק בתפיסה שהטבע נברא כשהוא דורש את השלמתו על ידי האדם.

רבי עקיבא מסביר לטורנוסרופוס כי הקב"ה לא ברא את העולם מושלם לחלוטין כדי לתת לאדם תפקיד. העולם והטבע דורשים את ההתערבות והתיקון האנושי כדי להגיע לשיאם.
הרעיון מקביל למה שכתוב בבראשית רבה (יא, ו) על הפסוק: "אשר ברא אלוהים לעשות" – כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך עדיין תיקון ועשייה, והאדם הוא המְתַקֵּן.

מכאן נולדת התפיסה שהאדם איננו אורח בעולם, אלא קבלן משנה.
לא לבריאת מציאות, אלא ליצירת מציאות.
יש תחומים שבהם האדם ממשיך את הבריאה -
לא בבריאה יש מאין, אלא בסידור, תיקון, מימוש ערכים בעולם קיים.

סיכום: היקום כמשקף והתסריט שנכתב מחדש

תורתו של ג'ון וילר מלמדת אותנו שהיקום הוא: "תסריט שנכתב מחדש בכל פעם" על ידי המשתתף. 

אנחנו מעצבים את היקום בדיוק כפי שהוא מעצב אותנו. היקום מתפקד כמראה עדינה ומדויקת המנהלת איתנו משא ומתן חי; הוא אינו שופט את המידע שאנו שולחים, אלא משקף אותו בנאמנות מוחלטת.

וילר הותיר לנו אזהרה חמורה: היקום משקף את כל המידע, לא רק את המשאלות החיוביות שלנו. פחד הוא מידע. ספק הוא מידע. הימנעות היא מידע עוצמתי במיוחד המעצב את המציאות שלך. המציאות תמיד מקשיבה, והיא תמיד מחכה לצעד הבא שלך כדי לחשוף את עצמה.

השאלה המהותית אינה "מה יקרה לי?", אלא "איזה אות אתה משדר?".
עכשיו אתה מכיר את הקוד.

לסיכום, חשוב לעשות סדר למען היושר האינטלקטואלי: ג'ון וילר היה ענק פיזיקה (האיש שטבע את המושגים: 'חור שחור' ו'חור תולעת'), אבל הוא לא היה גורו.
הרעיון שלו על 'יקום משתתף' באמת מהפכני, אבל הוא מדבר על כך שהמדידה המדעית משפיעה על התנהגות החלקיק, לא שה'תדר' הרגשי שלנו בורא מציאות.

הטקסט פה לעיל הוא פרשנות ניו-אייג'ית יפה, אבל זו לא הפיזיקה של וילר.
הוא עסק במידע (It from Bit), לא ב'שידורים' ליקום. 
לפיכך, את משנתו של ג'ון וילר בהקשר לתודעה יש לקבל כפרשנות בלבד ולא כאמת מדעית צרופה שעדיין דורשת אימות והוכחה.

• להורדת האינפוגרפיקה ברזולוציה גבוהה, גללו טיפה למטה בצד שמאל: 'קבצים להורדה'