פרק קנס' - עונת 'הבישול הפנימי' - כשהעיכוב הוא ההכשרה

עונת 'הבישול הפנימי' - כשהעיכוב הוא ההכשרה

"מה שנבנה נכון, לא תמיד נבנה מהר. אבל כשהוא מגיע, הוא נשאר"

א. הטעות שכולנו עושים: לבלבל בין עיכוב לכישלון
יש תקופות בחיים שנראות מבחוץ כמו קיפאון. כאילו הכול תקוע. כאילו כולם מתקדמים, בונים, מצליחים ומגיעים למקומות - ורק אנחנו עדיין עומדים באותה נקודה, תוהים מה קורה לנו. התחושה הזו, המוכרת לרבים כל כך, היא אחד הכאבים השקטים ביותר שאדם יכול לשאת - לא כי הוא כואב בקול, אלא כי הוא מכרסם מבפנים.

הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מלמדת אותנו שאחת הנטיות האנושיות הבסיסיות ביותר היא ההשוואה החברתית - Social Comparison Theory -  שגובשה לראשונה על ידי הפסיכולוג ליאון פסטינגר כבר בשנת 1954. לפיה, בני אדם נוטים להעריך את עצמם ביחס לאחרים, ולהסיק מסקנות על עצמם מתוך ההשוואה הזו. כשהסביבה נראית ״מתקדמת״ ואנחנו נראים ״עומדים במקום״ - המוח מפרש זאת כאות של כישלון, גם כשאין לכך שום בסיס אמיתי.

אך הבלבול הזה בין עיכוב לכישלון אינו רק שגיאה קוגניטיבית - הוא לפעמים פשוט חוסר בנקודת המבט הנכונה. כי לפעמים מה שנראה כמו עצירה, הוא בעצם ריצה עמוקה פנימה.

לא כל מי שנראה עומד במקום - עומד. לפעמים הוא פשוט בונה את היסודות שאחרים ידלגו עליהם ויצטערו.

ב. מה זה בכלל בנייה פנימית?
הבנייה הפנימית היא תהליך שלרוב אינו נראה לעין. אין לו תוצרים מיידיים, אין לו פוסטים מרשימים ברשתות החברתיות, ולעיתים אין לו אפילו הסבר הגיוני מיידי. היא קורית עמוק בשכבות הזהות, האמונות והדפוסים הרגשיים של האדם - ממש שם, במקום שבו אין עדים.

בשדה מדעי המוח, מחקרים על נוירופלסטיות - היכולת של המוח לשנות את עצמו לאורך החיים - מראים כי שינויים עמוקים בדפוסי חשיבה, תגובה רגשית והתנהגות אינם מתרחשים ביום אחד. מחקריו הפורצי הדרך של הנוירולוג מייקל מרזניץ׳ (Merzenich) מצביעים על כך שהמוח זקוק לחזרתיות, לאתגרים הדרגתיים ולזמן כדי לבנות מסלולים עצביים חדשים. בנייה פנימית אמיתית היא, בין השאר, ממש זה: עיצוב מחדש של הרשת העצבית שדרכה האדם חווה את עצמו ואת העולם.

כשאדם עובר אובדן, כישלון, אכזבה עמוקה או תקופה של עמימות - ומחליט לא לברוח, אלא להישאר ולעבד - הוא בעצם מאפשר למוח ולנפש לבנות כלים חדשים. כלים שאי אפשר לקנות, אי אפשר לקבל בירושה, ואי אפשר לדלג עליהם.

הבנייה הפנימית לא מתרחשת למרות הקושי - היא מתרחשת דרכו.

ג. להיות מוכן להכיל - הפער בין רצון ליכולת
אחת ההבחנות החדות והכנות ביותר שאפשר לעשות בהקשר הזה היא ההבחנה בין רצון ליכולת הכלה. אנחנו יכולים לרצות מערכת יחסים עמוקה - אבל אם פצעי הנטישה שלנו לא טופלו, נברח ממנה ברגע שתתקרב יותר מדי. אנחנו יכולים לרצות הצלחה כלכלית - אבל אם האמונה הפנימית שלנו אומרת ״אנשים כמוני לא שייכים לשם״, נחבל בה בדרכים שנפתיע אפילו את עצמנו.

הפסיכולוגיה ההתפתחותית, ובפרט 'תיאוריית ההיקשרות' של ג׳ון בולבי ומרי איינסוורת׳, מלמדת אותנו שדפוסי הקשר שלנו נחרטים בשלבים מוקדמים מאוד - ומשפיעים על כל קשר שנבנה מאוחר יותר. האדם שלא עבד על עצמו, שלא עבד על הפצעים שלו, שלא בנה יכולת הכלה - לא יוכל לשמור על מה שיגיע אליו, גם אם יקבל בדיוק מה שביקש.
ומכאן נגזרת תובנה עמוקה: לפעמים החיים לא מונעים מאתנו את מה שאנחנו רוצים. הם פשוט מוודאים שלא נקבל את זה כשאנחנו עדיין בגרסה שלא תדע לשמור עליו. זה לא עונש. זו אדיבות.

הדבר הגדול שיגיע אליך מחר - מחכה לאדם שתהיה, לא לאדם שאתה היום.

ד. ארבעת הממדים של הבנייה - מה בעצם נבנה?
כשאנחנו מדברים על ״בנייה פנימית״ כמושג, חשוב להבין שאין מדובר בדבר מעורפל. יש ממדים ספציפיים, מוחשיים, שבהם אדם גדל - ושמחקרים מדעיים מרובים מאשרים את חשיבותם:

1. יכולת ויסות רגשי - Emotional Regulation: מחקרים של ג׳יימס גרוס מאוניברסיטת סטנפורד מראים שהיכולת לווסת רגשות - לא לדכא אותם, אלא לעבד ולנתב אותם - היא אחד המנבאים החזקים ביותר לרווחה פסיכולוגית, יחסים מוצלחים והצלחה מקצועית.
2. חוסן פסיכולוגי - Resilience: ממחקריה של פסיכולוגית ההתפתחות אן מאסטן (Ann Masten), חוסן אינו תכונה נדירה שיש לאנשים מיוחדים - אלא יכולת שנרכשת בעיקר דרך חשיפה- באופן של מינונים - לאתגרים ודרך תחושת קוהרנטיות פנימית. אדם שעבר תקופות קשות ולא ברח מהן - בנה חוסן שאי אפשר לקנות.
3. זהות עצמית ויציבות פנימית - Identity Consolidation: לפי ממצאי אריק אריקסון ולאחריו ג׳יימס מרסיה, גיבוש זהות בריאה מחייב תקופות של ״מוראטוריום פסיכולוגי״ - זמן של חיפוש, עמימות, ניסוי ושגיאה. מה שנראה מבחוץ כ״תקיעות״ הוא לפעמים בדיוק השלב הזה.
4. תחושת משמעות - Sense of Meaning: ויקטור פרנקל, מייסד הלוגותרפיה, הראה דרך ניסיון קיצוני ומחקר עמוק כי האדם שיש לו ״למה״ - יוכל לשאת כמעט כל ״איך״. תקופות של חיפוש פנימי הן לרוב תקופות בהן נמצאת - או נבנית - תחושת המשמעות האישית.

מה שאתה בונה בפנים - שום כוח בעולם לא יוכל לקחת ממך.

ה. דלתות סגורות, המתנות וההכשרה הנסתרת
אחד הרעיונות המרכזיים של הפרק הזה הוא שינוי הפרשנות שנותנים לאירועים חיצוניים. דלת סגורה - היא לא בהכרח דחייה. המתנה - היא לא בהכרח עונש. עיכוב - הוא לא בהכרח אות שאנחנו רחוקים מן המטרה.

הפסיכולוגיה החיובית, שפיתח מרטין זליגמן, מציגה את המושג: ״אופטימיות הסברתית״ - הדרך שבה אנחנו מפרשים אירועים שליליים. אנשים עם סגנון הסברתי בריא מפרשים כישלונות כזמניים, ספציפיים וניתנים לשינוי - לעומת אלו שמפרשים אותם כקבועים, גלובליים וקשורים לפגם אישי מהותי. המרחק בין שתי הפרשנויות הוא לא מרחק של עובדות - הוא מרחק של בנייה פנימית.

פרופ' קרול דווק, פסיכולוגית מסטנפורד, הוסיפה לפאזל הזה פן קריטי: מחקריה על: ״מנטליטי הצמיחה״ (Growth Mindset) או בעברית: "תודעת צמיחה" או "דפוס חשיבה מתפתח" הראו שאנשים שמאמינים שיכולותיהם ניתנות לפיתוח - לא רק מצליחים יותר, הם גם נהנים מהתהליך יותר, מתאוששים מהר יותר מכישלונות, ובונים עמידות לאורך זמן. ״הפסד״ הופך לשיעור. ״עיכוב״ הופך לאימון.

'תודעת צמיחה' זוהי אמונה בסיסית לפיה היכולות, האינטליגנציה והכישורים שלנו אינם תכונות מולדות וקבועות ("זה מה שיש"), אלא דברים שניתן לפתח, לשפר ולטפח לאורך זמן בעזרת מאמץ, התמדה, למידה ואימון. 

כל דלת שנסגרה בפניך, הצילה אותך מחדר שלא היה הבית שלך.

ו. כשהאדם בפנים משתנה - המציאות בחוץ לא יכולה להישאר
ישנו עיקרון עמוק שחוזר שוב ושוב בפסיכולוגיה, בפילוסופיה ובמחקר על שינוי אנושי: הסביבה החיצונית היא לרוב השתקפות של המצב הפנימי. לא תמיד, לא בצורה מיסטית - אלא בדרך פשוטה ומוחשית: כשאנחנו משתנים בפנים, אנחנו מתחילים לקבל החלטות שונות, לבחור קשרים שונים, לפתוח פתחים שלא ראינו לפני כן, ולסגור דלתות שלא היינו מסוגלים לסגור.

מחקרי ה-ACT - Acceptance and Commitment Therapy - של סטיבן הייז מראים שאנשים שפיתחו גמישות פסיכולוגית (Psychological Flexibility) -  היכולת לחיות עם אי-ודאות, לפעול לפי ערכים גם מול אי-נוחות - עושים שינויים גדולים יותר בחייהם לאורך זמן מאשר אנשים שמנסים לשלוט ולכפות.

מחקרו של ריצ׳ארד בויאציס על: ״שינוי מכוון מכוון״ (Intentional Change Theory) מוסיף כי שינוי בר-קיימא מתחיל תמיד מה- Ideal Self -  הדימוי שיש לאדם על מי הוא יכול וצריך להיות - ומשם נסלל דרך של צמיחה פנימה, לפני שהיא משתקפת החוצה.

לפני שהחיים שלך ישתנו - אתה תשתנה. ועם השינוי הזה, גם מה שתוכל לקבל ולשמור.

ז. בנייה פנימית בעידן של מיידיות
אנחנו חיים בעידן שבו הכל אמור לקרות מהר. הזמנות מגיעות בשעה, תוצאות נמדדות בימים, ורצועת הסיפוק הנדחה - מה שדניאל גולמן כינה מרכיב מפתח באינטליגנציה הרגשית - נהפכה לדינוזאור שנראה מיושן.

מחקר המרשמלו המפורסם של וולטר מישל משנות ה-60 וה-70 הראה שילדים בני ארבע שהצליחו לדחות סיפוק - לחכות לשתי מרשמלו במקום אחת מיידית - הגיעו בגיל מבוגר להישגים גבוהים יותר, לבריאות טובה יותר ולקשרים יציבים יותר. הכוח לחכות, הכוח לבנות, הכוח להיות בתהליך - הוא לא חולשה. הוא אחד הנכסים הנדירים ביותר של בן אנוש.

בנייה פנימית, אם כן, היא מעין מרד שקט ואמיץ בתרבות המיידיות. היא ההחלטה להשקיע בעצמך לא כדי שתראה טוב מחר - אלא כדי שתהיה איתן ב-10 השנים הבאות.

בעידן של מיידיות - האדם שבונה לאט הוא המהפכן.

ח. מה עושים בינתיים? - הפעולות של הבנייה
בנייה פנימית אינה פסיביות. אינה המתנה בחוסר מעש. היא פעולה שקטה, עמוקה ומתמשכת. ובמסגרתה יש מספר ציווים פנימיים שאפשר לסמן:

לעמוד בתוך אי-הנוחות מבלי לברוח ממנה לאלתר - להכיר בה, לנשום דרכה. לבחון את האמונות שמניעות אותנו ולשאול: האם זה נכון, או שזה מוכר? לבחור יחסים, סביבות ומסרים שתומכים בגרסה שאנחנו בונים - לא בזו שכבר קיימת. לנהל שיחות פנימיות שמאתגרות את ה׳קול הביקורתי׳ - ולא מניחים לו לשלוט. ולפתח מחויבות לתהליך, לא רק לתוצאה.

כריסטין נף, חוקרת החמלה העצמית, הראתה שאנשים שמתייחסים לעצמם בחמלה בזמן קשיים - מתאוששים מהר יותר, לומדים יותר מהכישלונות שלהם, ובונים עמידות גבוהה יותר לאורך זמן. חמלה עצמית - שהיא רחוקה מאוד מרחמים עצמיים - היא כלי בנייה רב עצמה.

תהיה נוכח בתהליך. תמלא את הזמן הזה - כי גם הוא חלק מהספר שאתה כותב.

סיכום - מה שנבנה נכון, נשאר
בנייה פנימית אינה עניין של בחירה - היא הכרח. כל מי שמחפש שינוי עמוק, קשרים אמיתיים, הצלחה שעומדת במבחן הזמן - עובר בשלב כזה. ולרוב, בדיוק בתקופה שנראית הקשה מכולן.

המדע ברור: לא ניתן לדלג על שלבי התפתחות. לא ניתן לקנות חוסן. לא ניתן לייבא זהות. את הדברים האלה - בונים. עם הזמן, עם הקושי, עם ההחלטה לא לברוח.
אז אם אתה מרגיש שאתה בין גרסאות - בין מי שהיית לבין מי שאתה עומד להיות - זכור שזה לא ריק. זה מלא. מלא בבנייה שלא נראית עדיין, אבל שיום אחד תישא אותך בצורה שאף דבר אחר לא יכול לשאת.

מה שנבנה נכון, לא תמיד נבנה מהר. אבל כשהוא מגיע, הוא נשאר.

אסמכתאות מדעיות ומחקרים מגבים:
Festinger, L. (1954). A theory of social comparison processes. Human Relations, 7(2), 117–140. -  תיאוריית ההשוואה החברתית; הבסיס לתחושת ״פיגור״ ביחס לאחרים.
Merzenich, M. (2013). Soft-Wired: How the New Science of Brain Plasticity Can Change Your Life. -  על נוירופלסטיות ויכולת המוח לבנות מחדש מסלולים עצביים לאורך החיים.
Bowlby, J. (1988). A Secure Base: Parent-Child Attachment and Healthy Human Development. Basic Books. -  תיאוריית ההיקשרות ודפוסי קשר כבסיס ליכולת הכלה רגשית.
Masten, A. S. (2001). Ordinary magic: Resilience processes in development. American Psychologist, 56(3), 227–238. -  על חוסן כיכולת נרכשת דרך אתגרים, לא כתכונה מולדת.
Dweck, C. S. (2006). Mindset: The New Psychology of Success. Random House. -  מנטליטי צמיחה לעומת מנטליטי קביעות; שינוי גישה לכישלון ועיכוב.
Erikson, E. H. (1968). Identity: Youth and Crisis. Norton. / Marcia, J. E. (1966). Development and validation of ego-identity status. Journal of Personality and Social Psychology, 3(5), 551–558. -  גיבוש זהות ותקופות של מוראטוריום פסיכולוגי.
Frankl, V. E. (1959). Man's Search for Meaning. Beacon Press. -  לוגותרפיה; תחושת משמעות כגורם מפתח בחוסן ובהישרדות.
Seligman, M. E. P. (1991). Learned Optimism: How to Change Your Mind and Your Life. Knopf. -  אופטימיות הסברתית; פרשנות לאירועי כישלון ועיכוב.
Hayes, S. C., Strosahl, K. D., & Wilson, K. G. (1999). Acceptance and Commitment Therapy. Guilford Press. - גמישות פסיכולוגית ושינוי מונחה ערכים.
Boyatzis, R. E. (2006). An overview of intentional change from a complexity perspective. Journal of Management Development, 25(7), 607–623. -  שינוי מכוון; ה-Ideal Self כנקודת מוצא לצמיחה.
Mischel, W., Shoda, Y., & Rodriguez, M. L. (1989). Delay of gratification in children. Science, 244(4907), 933–938. -  מחקר המרשמלו; דחיית סיפוק כמנבא לתפקוד לאורך זמן.
Neff, K. D. (2003). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and Identity, 2(2), 85–101. -  חמלה עצמית ככלי בנייה ולמידה מכישלונות.
Gross, J. J. (1998). The emerging field of emotion regulation: An integrative review. Review of General Psychology, 2(3), 271–299. -  ויסות רגשי כמנבא לרווחה ולהצלחה.
Goleman, D. (1995). Emotional Intelligence: Why It Can Matter More Than IQ. Bantam Books. -  על סיפוק נדחה ואינטליגנציה רגשית כמרכיבי מפתח בהצלחה.