פרק קנת' - חלק א' - 'מודל הזיקית' - ממודעות מצבית למודעות מרחבית

'מודל הזיקית' - ממודעות מצבית למודעות מרחבית - חלק א'

במהלך כתיבת ספרי זה, זכיתי לקבל 'הארות' ולפתח 3 מודלים ייחודיים וראשוניים בשדה המחקר של חקר התודעה: הראשון הוא מודל 'הכאוס התודעתי', השני: מודל 'ההתלכדות' ופרק זה, 'מודל הזיקית' הוא השלישי בשרשרת.

לי זה כבר ברור כי יישום מלא של פרקי הספר, הבנתם והפנמתם, ותירגול בחלקים של התירגול המעשי, הינו המחולל הגדול של הארה שכל אחד מאיתנו יכול לקבל.

מבוא והסבר לפרק (שמחולק ל-2 חלקים): 

רוב בעלי החיים כולל האדם רואים את העולם בכיוון אחד בכל פעם. זיקית רואה כמעט הכל בעת ובעונה אחת.. כל עין נעה באופן עצמאי, וסורקת חלקים שונים של הסביבה בו זמנית. עין אחת יכולה לעקוב אחר טרף בעוד שהשנייה צופה בסכנה.
זה כמו שתי מצלמות נפרדות המחוברות למוח אחד. מערכת ראייה ייחודית זו מעניקה לזיקיות כמעט 360 מעלות מודעות מבלי להזיז את ראשן.

ומתי מגיע הזמן לתקוף? שתי העיניים ננעלות מיד על אותה מטרה לתפיסת עומק מושלמת לפני שהלשון משוגרת במהירות מדהימה. הטבע הפך את הזוחל הזה למערכת מעקב חיה.

וכיצד כל זה קשור אלינו בני האדם?
הרב יוסף אלבו בספרו: "ספר העיקרים", מאמר שלישי, פרק א' דן בנושא הייחודיות של התבוננות בבעלי חיים וללמוד מהם חוכמה ומוסר. 

וכך הוא כותב: "... והמחשבה היא שיסתכל כי מכל אחד מן הנבראים הנראים לעין יש ליקח ראיה על איזו מדה טובה או מוסר השכל או דבר חכמת בינה” ( ספר העיקרים מאמר ג פרק א.)

בפרק זה הוא מסביר כי על האדם מוטלת המשימה להתבונן בבעלי החיים וללמוד מהם את המידות הטובות והחכמות הטבועות בהם מטבעם:

• למידה מהתנהגות הטבע: הרב יוסף אלבו טוען כי לכל בעל חיים ישנה "מידה פרטית" (תכונה אופיינית) שניתנה לו מצד הטבע. האדם, בזכות שכלו, יכול "לקבץ" את כל המידות הללו ולהפוך אותן למידות כלליות ומוסריות המנחות את חייו.
• הקשר ל"פרקי שירה": הוא מציין כי על רעיון זה מבוסס החיבור "פרקי שירה",  המייחס לכל בריה בטבע "שירה" או שיעור רוחני שממנו האדם יכול לשאוב חכמה והבנה על הבורא ועל הנהגת העולם.

לאור זאת, בהקשר של הזיקית, אנו מבינים כי היא חיה בתודעה של 'מודעות מצב' מוחלטת המאפשרת לה לשרוד בטבע.
מודעות מצב (Situational Awareness)  היא היכולת לתפוס, להבין ולחזות את המתרחש בסביבה הקרובה והרחוקה, תוך מודעות עצמית לתפקיד ולרגשות של האדם באותו רגע. היא חיונית לקבלת החלטות מהירות ומדויקות, וכוללת הבנה של האובייקטים, הנתונים והדינמיקה סביבנו.

היבטים מרכזיים של מודעות מצב:
• תפיסה: זיהוי הגירויים מהסביבה (מה קורה עכשיו?).
• הבנה: עיבוד הנתונים להבנת המשמעות של המצב הנוכחי.
• חיזוי: הערכה של ההתפתחויות העתידיות על סמך המצב הקיים.
• מודעות עצמית: הבנת הרגשות, המחשבות וההתנהגויות של עצמנו בתוך המצב.

בהשראת גישתו של הרב אלבו בספר העיקרים -לפיה האדם צריך "לקבץ" את התכונות הייחודיות של בעלי החיים ולהפוך אותן למידות מוסריות ושכליות -ניתן לנתח את תכונות הזיקית כמשל מרתק לתודעת האדם וניהול קשב:

1. מודעות מצבית (Situational Awareness): הראייה המפוצלת
היכולת של הזיקית להניע כל עין בנפרד מייצגת בנפש האדם את היכולת ל"קשב רחב".
• המשמעות התודעתית: אדם בעל מודעות גבוהה אינו "נעול" רק על הזווית שלו. הוא מסוגל להסתכל על סיטואציה בעין אחת "פנימה" (בחינה עצמית, רגשות, מניעים) ובעין שנייה "החוצה" (הבנת הזולת, זיהוי הזדמנויות או סכנות בסביבה).
• הלקח המוסרי: כמו הזיקית שסורקת 360 מעלות מבלי להזיז את הראש, האדם נדרש לענווה וגמישות מחשבתית -להבין שישנן זוויות ראייה רבות המתרחשות בו-זמנית, ושעליו להיות ער לנעשה סביבו גם כשזה לא נמצא במוקד העניין המיידי שלו.

2. תפיסת עומק ומיקוד: הרגע שלפני התקיפה
המעבר של הזיקית מראייה מפוצלת לנעילה של שתי העיניים על מטרה אחת הוא שיעור בקבלת החלטות וביצוע.
• המשמעות התודעתית: מודעות רחבה היא חשובה, אך היא עלולה להוביל לפיזור. החכמה האנושית (ה"מוח האחד" שמחבר את המצלמות) היא לדעת מתי להפסיק את הסריקה ולהתמקד בנקודה אחת בעלת "עומק".
• הלקח המוסרי: כשיש מטרה ראויה או ערך שצריך להילחם עליו, על האדם לרכז את כל כוחות הנפש שלו ("שתי העיניים") כדי להשיג דיוק מרבי. זוהי היכולת לעבור מריבוי לאחדות.

3. שינוי הצבעים של הזיקית: התאמה לעומת אותנטיות
הרב אלבו, לו היה נשאל,  היה רואה בשינוי הצבעים של הזיקית סמל ליכולת ההסתגלות:

• המשמעות התודעתית: היכולת "להחליף צבעים" אינה בהכרח צביעות, אלא היכולת לדבר עם כל אדם בשפתו ולהתאים את עצמך לנסיבות משתנות (Social Intelligence).
• האיזון המוסרי: האתגר התודעתי הוא להישאר "זיקית" מבחינה חיצונית (הסתגלות לסביבה) אך לשמור על "מוח אחד" פנימי ויציב -כלומר, שהערכים הפנימיים לא ישתנו יחד עם הצבע החיצוני.

המודל של הזיקית -סריקה רחבה (360 מעלות) לעומת מיקוד חד (נעילה על מטרה) 

ננסה לחבר את התובנות הללו לדילמה מוסרית ספציפית בחיי היומיום שבה הראייה ה"זיקיתית" יכולה לעזור ונשליך אותו על דילמה יומיומית נפוצה: ניהול קונפליקט בצוות בעבודה או בתוך המשפחה.

הדילמה: "הצדק שלי מול השלום הכללי"
נתאר לעצמו סיטואציה במקום עבודה שלנו שבה מישהו פגע בנו או עשה טעות מקצועית קשה שמשפיעה עלינו. האינסטינקט האנושי הרגיל הוא "ראיית מנהרה" - עין אחת שנעולה רק על הפגיעה האישית ועל הצורך להוכיח שאני צודק.

איך "תודעת הזיקית" פותרת את הדילמה?

1. שלב הסריקה (הראייה המפוצלת):
במקום להיות נעול רק על ה"טרף" (הניצחון בוויכוח), עליך להפעיל את העין השנייה לסריקת הסביבה:
עין ימין (הפנים): בוחנת את העלבון שלי, את העובדות היבשות, ואת הצורך בתיקון הטעות.
עין שמאל (החוץ): סורקת את ה"סכנות" ואת המצב של הצד השני. אולי עובר עליו יום נורא? אולי אם אשפיל אותו עכשיו, אאבד שותף לטווח ארוך? מה האינטרס של המערכת כולה (המשפחה או המשרד) כרגע?
הלקח: המודעות המרחבית מונעת ממך להגיב באימפולסיביות ומאפשרת לך לראות את הדינמיקה הכוללת.

2. שלב שינוי הצבע (הסתגלות):
כאן נכנסת היכולת להתאים את ה"תדר". במקום לבוא בגישה אחת קבועה ("אני תמיד תוקפני" או "אני תמיד וותרן"), האדם מתאים את סגנון התקשורת שלו לצד השני כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר, מבלי לאבד את האמת הפנימית שלו.

3. שלב הנעילה (קבלת ההחלטה):
אחרי שסרקת את כל התמונה (360 מעלות), מגיע הרגע שבו שתי העיניים מתאחדות לנקודה אחת. עכשיו אתה לא פועל מתוך כעס עיוור, אלא מתוך תפיסת עומק.
אתה מחליט: "אני בוחר להעיר לו, אבל בצורה פרטית ולא מול כולם, כי הבנתי (מהסריקה) שזה ישיג תוצאה טובה יותר".

השורה התחתונה ברוח הרב אלבו:
החיה פועלת כך מאינסטינקט של הישרדות פיזית, אבל האדם "מקבץ" את התכונה הזו כדי להשיג הישרדות מוסרית וחברתית. המודעות המצבית הופכת מ"כלי צייד" ל"כלי של חכמה" - היכולת לראות את המורכבות של החיים ולא ללכת שבי אחרי זווית ראייה אחת מצומצמת.
לסיכום ברוח 'ספר העיקרים': הזיקית מלמדת את האדם שחכמה היא היכולת לראות את התמונה המלאה (360 מעלות), וגבורה היא היכולת להתמקד ולהכריע ברגע האמת.

האם קרה לך פעם שהרגשת ש"ראיית מנהרה" גרמה לך לפספס משהו חשוב שקרה "מהצדדים", והיית רוצה לאמץ בה את מבט הזיקית?

תרגול מחשבתי לפיתוח מודעות מצב:
• מודעות קשובה (Mindfulness): תרגול תשומת לב לרגע הנוכחי, ללא שיפוט, כולל תחושות גוף וסביבה.
• מיקוד: הפניית הקשב לפרטים חשובים, כגון מחשבות, רגשות וסביבה פיזית.
• ניתוח סביבתי: הערכה קבועה של סיכונים ואפשרויות.

עם סיום חלק א' של המודל נותרנו עם שאלה שלא נענתה לחלוטין: מה בדיוק ההבדל בין מודעות מצבית למודעות מרחבית?
על כך ייכתב בהרחבה בחלק ב' של הנושא.

מודעות מצב גבוהה מאפשרת התאמה טובה יותר של התנהגות האדם למציאות המשתנה ולזה אנו קוראים: 'מודעות מרחבית'.