פרק קסל' - חלק ב' - מה שאתה אומר אחרי: "אני" – יוצר את המציאות שלך – ממשנתו של נוויל גודארד.

מה שאתה אומר אחרי: "אני" – יוצר את המציאות שלך | חלק ב' – ממשנתו של נוויל גודארד.

בפרק זה נצלול לעומק הדרך שבה המילה "אני" מעצבת את עולמך. נחקור כיצד מה שאתה אומר ומרגיש מיד לאחר מילה זו משפיע על הזהות הפנימית שלך, על הדימוי העצמי, על מערכות היחסים שלך ועל זרימת השפע בחייך. נוויל גודארד לימד כי התודעה היא המציאות היחידה, וכי אין די באמירת מילים חיוביות; השינוי האמיתי מתחיל רק כאשר אתה מרגיש מבפנים שכבר הפכת לאדם שאתה רוצה להיות. 

המילים שמעצבות את התודעה
נוויל גודארד גילה שהאופן שבו אנו משתמשים במילה "אני" מעצב את התודעה שלנו, והתודעה, בתורה, יוצרת את העולם שבו אנו חיים. אם לא תאמין שאתה כבר מי שאתה רוצה להיות, תמשיך להיות האדם שאינך רוצה להיות, ותישאר לכוד בתוך התסכול הזה. כל נסיבה בחייך – הכסף, הבריאות, המצב הרגשי – היא השתקפות ישירה של מה שמגיע אחרי המילה "אני" בתוך התודעה שלך. 

המלמול האוטומטי
חשוב על מה שקורה ברגע שאתה מתעורר. עוד לפני שקמת מהמיטה או פקחת עיניים, משהו בתוכך מתחיל לדבר. זהו אינו קול דרמטי או מחשבה שבחרת בה במודע, אלא מלמול אוטומטי המגדיר מי אתה: "לא ישנתי טוב", "אני אהיה עייף", "אני לא יודע אם אצליח להתמודד עם זה". אנו נוטים להאמין למשפטים האלה כי הם נשמעים כמונו, אך נוויל הבהיר שהם אינם תיאורים – הם הוראות.
 
"אני" כפקודה יוצרת
כאשר אתה אומר "אני" ומוסיף לו תיאור, אתה מפעיל כוח יוצר. התודעה שלך מקשיבה ומתחילה לארגן את העולם סביבך כך שיתאים להצהרה הזו. כשאתה אומר "אני כישלון", אתה לא רק מביע דעה, אלא נותן פקודה ונכנס למה שנוויל קרא לו "מצב" – עמדה פנימית שממנה אתה תופס את כל המציאות. 

מדוע הצהרות חיוביות לעיתים נכשלות?
אנשים רבים למדו את העיקרון הזה, אך נותרים תקועים. הם עומדים מול המראה וחוזרים על הצהרות כמו "אני בשפע" או "אני אהוב", אך יוצאים ליום שנראה בדיוק כמו הקודם. הטעות היא שהתת-מודע לא מגיב למילים, אלא לרגשות. אם אתה אומר "אני משגשג" בזמן שבחזה שלך יש כיווץ של חרדה מחשבון הבנק – הכיווץ הזה הוא ההוראה האמיתית שהתת-מודע מקבל ובונה לפיה. 
כפי שנוויל כתב בשנת 1944: שום מחשבה אינה יכולה להיטבע בתת-מודע אלא אם כן היא מורגשת. 

השורה התחתונה: מה אתה מרגיש?
השאלה האמיתית היא לא מה אתה אומר לעצמך, אלא מה אתה מרגיש בזמן שאתה אומר זאת. התחושה שחוזרת אליך ברגעים שבהם אתה מפסיק להתאמץ – למשל רגע לפני השינה – היא המצב האמיתי שלך. זהו הרגע שבו אתה מוסר לתת-מודע את ההוראה האמיתית, וזה מה שהוא יבנה עבורך ביום המחרת.