פרק קסמ' - חלק א' - משנתו של אלן וואטס

משנתו של אלן וואטס
הגישה של אלן וואטס הפוכה לחלוטין ל- 'תורת ההצהרות החיוביות' (אפירמציות). תורת האפירמציות המודרנית צמחה מתוך תנועת "החשיבה החדשה" (New Thought) במאה ה-19 (עם דמויות כמו פילניאס קווימבי) ופותחה מאוחר יותר על ידי מחברים כמו לואיז היי. 

אלן וואטס (1915–1973) היה פילוסוף, סופר ומרצה בריטי, שהתפרסם בעיקר כמי שגישר והנגיש את פילוסופיות המזרח (זן-בודהיזם, דאואיזם והינדואיזם) לקהל המערבי. 

הנה סקירה ממוקדת של עיקרי משנתו, המבהירה מדוע הוא דווקא התנגד לניסיונות אקטיביים "לשנות" את התודעה באמצעות מניפולציות מילוליות: 

1. חוק המאמץ ההפוך (The Backwards Law)
זהו הרעיון המרכזי של וואטס שמתנגש ישירות עם עולם האפירמציות. וואטס טען שככל שאתה מנסה להשיג משהו, אתה רק מחזק את חסרונו בתודעה שלך. 
ההקשר לאפירמציות: אם אדם חוזר שוב ושוב על המשפט "אני עשיר ומצליח", הוא עושה זאת מתוך דחף פנימי עמוק של פחד מכך שהוא עני ונכשל. המאמץ להרגיש חיובי רק מדגיש את תחושת החוסר המקורית.
הפתרון של וואטס: קבלה מוחלטת של המצב הקיים, כולל הרגשות השליליים וחוסר הביטחון. 

2. אשליית האגו והפרדת ה"עצמי" (The Skin-Encapsulated Ego)
וואטס טען שהתפיסה המערבית לפיה האדם הוא ישות נפרדת הכלואה בתוך "שק של עור" ומנהלת מלחמה מול העולם החיצון היא אשליה חברתית. 
בהשראת ההינדואיזם, הוא הסביר שכל אדם הוא למעשה שלוחה של היקום כולו (כמו שגל הוא חלק בלתי נפרד מהאוקיינוס).
•    לפיכך, הניסיון "לשפר את עצמך" הוא אבסורדי. הוא נהג לומר: "לנסות להגדיר או לשנות את עצמך זה כמו לנסות לנשוך את השיניים של עצמך". 

3. החיים כמשחק או כריקוד (Life is Play, Not a Work)
תרבות המערב מחנכת אותנו שהחיים הם מסע לינארי עם מטרה בסופו (לימודים, קריירה, פנסיה). וואטס הציע להסתכל על החיים כעל מוזיקה או ריקוד: 
במוזיקה, המטרה של היצירה היא לא להגיע לתו האחרון שלה; אם זה היה נכון, היצירות הטובות ביותר היו אלו שמנגנים הכי מהר.
המטרה של הריקוד והמוזיקה היא החוויה עצמה בזמן שהיא מתרחשת.

4. חוכמת חוסר הביטחון וההווה (The Wisdom of Insecurity)
בספרו המפורסם הנושא שם זה, הסביר וואטס שהרדיפה האנושית אחר ביטחון מוחלט (כלכלי, רגשי, בריאותי) היא הגורם הראשי לחרדה. 
המציאות משתנה כל הזמן והדבר היחיד שקיים באמת הוא רגע ההווה.
הניסיון "לאחוז" ברגע או לתכנן אותו באופן נוקשה מייצר סבל. השחרור האמיתי מגיע כאשר לומדים "לצוף" על פני נהר השינויים מבלי להתנגד לזרם. 

5. מושג ה"וו-וויי" (Wu Wei - עשייה ללא מאמץ)
מושג הלקוח מהדאואיזם הסיני שוואטס הרבה להסביר. אין מדובר בעצלנות או חוסר מעש, אלא בפעולה מתוך סנכרון מושלם עם הטבע והנסיבות, בדומה לשייט המנווט מפרשית בעזרת הרוח במקום לחתור נגד הזרם. 

נמשיך להעמיק בכמה מהרעיונות המרכזיים הנוספים של משנתו:

1. אשליית השליטה וה"מוח החושב" (The Thinking Mind)
וואטס נהג להשוות את המחשבה האנושית לחוש הראייה או השמיעה – כלי נהדר, אך כזה שיצא מאיזון. במערב, אנחנו נוטים להזדהות לחלוטין עם המחשבות שלנו.
הבעיה: המחשבה היא כלי לניתוח וחלוקה (היא מפרידה בין טוב לרע, עבר ועתיד). כשאנו מנסים "לחשוב על המחשבות שלנו" כדי לתקן אותן (כמו באפירמציות), אנו נכנסים ללולאה אינסופית.
הדימוי של וואטס: "בוץ הופך לצלול ביותר כאשר מניחים לו לנפשו." הניסיון להרגיע את המיינד באמצעות עוד מחשבות הוא כמו ניסיון לנקות מים מלוכלכים עם עוד מים מלוכלכים. השקט מגיע מאי-עשייה והתבוננות.

2. אחדות ההפכים (The Unity of Opposites)
בהשראת סמל היין ויאנג מהדאואיזם, וואטס הסביר שאי אפשר להפריד בין הפכים במציאות.
אין אור בלי חושך, אין חיים בלי מוות, ואין טוב בלי רע. הם אינם אויבים, אלא "שותפים סמויים" שמגדירים זה את זה.
המשמעות לחיים: הניסיון האנושי המערבי להשמיד את ה"רע" (החרדה, העצב, הכישלון) ולהישאר רק עם ה"טוב" הוא בלתי אפשרי מבחינה לוגית. אדם שמבין זאת מפסיק להילחם ברגשות השליליים שלו, ונוצרת בו שלווה עמוקה שנובעת מקבלת המכלול.

3. היקום משחק מחבואים (The Cosmic Game of Hide and Seek)
וואטס השתמש בסיפורים מטאפוריים כדי להסביר את מהות הקיום לפי ההינדואיזם (מושג הלילה - המשחק האלוקי):
תארו לעצמכם שאתם יכולים לחלום כל לילה כל חלום שתרצו, במשך 75 שנה. בלילה הראשון הייתם מגשימים את כל הפנטזיות שלכם – שפע, אהבה, כוח.
אחרי כמה חודשים כאלה, הייתם משתעממים ומחפשים הרפתקה. הייתם מבקשים חלום שיש בו סכנה, הפתעה ואי-ודאות.
בסופו של דבר, הייתם מבקשים חלום שבו אתם שוכחים שאתם חולמים, ומאמינים שהכל אמיתי ומפחיד. וואטס טען: "זה המצב שבו אתם נמצאים כרגע". היקום (או התודעה האחת) פשוט משחק מחבואים עם עצמו דרכנו.

4. שחרור מהגדרות ומילים (The Taboo Against Knowing Who You Are)
בספרו המפורסם "הספר" (The Book), הוא מדבר על הטאבו החברתי שמקבע אותנו. אנחנו נוטים לבלבל בין המילה לבין הדבר עצמו.
המילה "מים" היא לא מים אמיתיים (המילה עצמה לא יכולה להרוות צימאון). באותו אופן, התפקיד שלך, השם שלך, המעמד הכלכלי שלך או ה"אפירמציות" שאתה מספר על עצמך – הם רק תפריט, הם לא הארוחה עצמה.
השחרור האמיתי מגיע כשאנחנו חווים את המציאות באופן ישיר, חושי ונקי, בלי התיווך הבלתי פוסק של השפה וההגדרות.

ההרצאות המוקלטות שלו (שהפכו לפופולריות מאוד גם ביוטיוב ובפודקאסטים בשנים האחרונות) מועברות תמיד בליווי צחוק מתגלגל, מתוך תפיסה שהפילוסופיה העמוקה ביותר אינה צריכה להיות רצינית וכבדה, אלא קלילה ומשחררת.
מכיוון שאלן וואטס האמין שהחיים הם "ריקוד" ולא משימה שיש לבצע, התרגול היומי לפי משנתו אינו כולל לוחות זמנים נוקשים, מאמץ מנטלי או ניסיונות לשפר את עצמך. המטרה היא פשוט: להעביר את מרכז הכובד של התודעה מהמחשבות – אל החוויה הישירה.

הנה הדרכים המרכזיות שוואטס הציע כדי לתרגל את התפיסה הזו ביום-יום:

1. מדיטציית הקשבה נקייה (אל תתן שמות)
וואטס נהג לומר שהדרך הטובה ביותר להתחיל מדיטציה היא פשוט להקשיב לעולם, אך להקשיב כמו חיה או תינוק, מבלי לתת שמות לצלילים.

•    איך לתרגל? שב בשקט למשך כמה דקות ועצום עיניים. הקשב לצלילים סביבך: מכונית עוברת, ציוץ ציפורים, המזגן, או רעש מהרחוב.
הסוד: אל תחשוב "זו מכונית" או "זה רעש מעצבן". התייחס לכל הצלילים כאל מוזיקה או סימפוניה אחת גדולה. ברגע שאתה מפסיק לתייג ולשפוט את הרעש, המוח החושב נרגע מעצמו.

2. הפיכת פעולות שגרתיות ל"משחק" (Play)
אחת הבעיות הגדולות של האדם המערבי היא שאנו שוטפים כלים כדי שהכלים יהיו נקיים, או הולכים לעבודה כדי להרוויח כסף – כלומר, אנו תמיד חיים בשביל התוצאה בעתיד. וואטס הציע להפוך את המטרות לפעולה עצמה.

איך לתרגל? בעת שטיפת כלים, בישול, הליכה או ניקוי הבית – התרכז בחוויה החושית הטהורה של הרגע.
הסוד: הרגש את חמימות המים על הידיים, הבט בקצף, הקשב לצליל של המים. אל תנסה "לסיים עם זה", אלא הפוך את הפעולה למטרה עצמה. אם אתה שוטף כלים רק כדי לסיים, אתה מבזבז דקות יקרות מחייך בציפייה לעתיד שלא קיים.

3. נשימה כעשייה ללא מאמץ (הנחת לזרם)
הנשימה היא גשר מופלא מכיוון שהיא מתרחשת גם באופן אוטומטי (על ידי הגוף) וגם באופן מודע (כשאנו בוחרים לשלוט בה). וואטס השתמש בה כדי לתרגל את מושג ה"וו-וויי" (עשייה ללא מאמץ).

איך לתרגל? שים לב לנשימה שלך ברגע זה. אל תנסה להעמיק אותה, לשנות אותה או לנשום "נכון".
הסוד: פשוט צפה בה. תן לגוף לנשום את עצמו. לאחר מכן, שים לב שכשם שהנשימה קורה מעצמה ללא מאמץ מצידך, כך גם כל החיים – פעימות הלב, צמיחת השיער ואפילו המחשבות שלך – קורים מעצמם. אתה לא צלם שמנהל את האירוע, אתה האירוע עצמו.

4. הומור עצמי והתבוננות ב"דרמה האנושית"
וואטס טען שהסבל הגדול ביותר נובע מכך שאנו לוקחים את עצמנו, את התפקידים החברתיים שלנו, ברצינות תהומית מדי.

איך לתרגל? ברגעים שבהם אתה מרגיש לחץ, חרדה, כעס או פגיעות, קח צעד אחורה מנטלית ואמור לעצמך: "הנה האגו שלי שוב משחק את המשחק שלו".
הסוד: הבט בחרדות שלך באותו חיוך שבו היית מביט בילד קטן שנבהל ממפלצת בטלוויזיה. אל תילחם בחרדה (זה רק יגביר אותה), פשוט תן לה להיות שם, ותראה שהיא חולפת כמו ענן. לדעת לצחוק על המגבלות והפחדים של עצמך זו, לפי וואטס, הפילוסופיה העליונה.

התרגול היומי של אלן וואטס הוא פשוט להפסיק לנסות. להפסיק לנסות להיות מאושר, להפסיק לנסות להיות רוחני, ולהפסיק לנסות לתקן את עצמך. ברגע שאתה מרפה מהמאמץ להשתנות, אתה מגלה שאתה כבר נמצא בדיוק איפה שאתה צריך להיות.

כדי ללטש ולחדד, הנה דוגמא מעשית נוספת:  נבחר בהפיכת פעולות שגרתיות למשחק, כי זו הדרך הכי קלה ומהירה להרגיש את השינוי בלי לפנות זמן מיוחד בלוח הזמנים.
נבחר כדוגמא, התעוררות בבוקר, שתיית קפה עם עישון סיגריה (כמו שרבים עושים) והליכה ברגל למקום העבודה. שתי הפעולות האלו הן קרקע פורייה ביותר לתרגול של וואטס, כי הן כבר מערבות הנאה חושית ותנועה.

הנה ה"משחק" המחולק לשני שלבים:
שלב 1: טקס הקפה והסיגריה (להיות הארוחה, לא התפריט)
במקום שהקפה והסיגריה יהיו ה"דלק" שאתה צורך תוך כדי שאתה חושב על המשימות של המשך היום, מחר בבוקר הם המטרה העליונה של היקום כולו.

איך לשחק? כשאתה לוקח את הלגימה הראשונה או השאיפה הראשונה, נתק את המחשבות על העתיד. התרכז במאה אחוז בחושים: החום של הכוס ביד, הטעם המר-מתוק של הקפה, המרקם של העשן.
הסוד של וואטס: אם עולה מחשבה כמו "אני צריך להספיק היום ל...", פשוט שים לב אליה כמו לרעש רקע, וחזור לחום של הכוס. אל תחשוב על הקפה – תהיה הקפה.

שלב 2: ההליכה ברגל (הריקוד הגדול)
ההליכה היא "כיף", וזה בדיוק מה שוואטס התכוון אליו כשאמר שהחיים הם ריקוד. כשאתה רוקד, אתה לא מנסה להגיע לפינה מסוימת ברחבה, אתה פשוט נהנה מהתנועה.

איך לשחק? מחר, כשאתה יוצא לדרך, שנה את התפיסה שלך: אתה לא "הולך ממקום א' למקום ב'". המטרה של ההליכה היא כל צעד וצעד בפני עצמו.
התרגיל החושי: שים לב למגע של כפות הרגליים במדרכה. תן לעיניים להביט סביב בלי לתייג: אל תחשוב "איזה בניין מכוער" או "איזה איש מוזר", פשוט תראה את הצבעים, הצורות והתנועה של הרחוב כאילו זו הצגה שמוצגת במיוחד עבורך.
המטרה למחר בבוקר: לנסות לתפוס לפחות 2-3 דקות מצטברות שבהן המוח שלך לא מתכנן כלום, אלא פשוט חווה את הקפה או את הצעד הנוכחי.

הנה הטיפ המנצח של אלן וואטס למקרה שהמוח שלך יתחיל "לחפור", לתכנן, או להציף אותך במחשבות במהלך ההליכה או הקפה.
וואטס נהג לומר שהטעות הכי גדולה שלנו היא שאנחנו מנסים להילחם במחשבות, וכשאנחנו מנסים להשתיק את הראש בכוח, אנחנו רק מייצרים עוד רעש.

הטיפ: להפוך את המחשבות לרעש רקע (כמו רדיו קולני)
מחר, אם באמצע ההליכה אתה קולט שאתה כבר חמש דקות מריץ בראש ויכוח היפותטי עם מישהו, או לחוץ ממשימה בעבודה, עשה את הדבר הבא:

1  אל תתעצבן על עצמך: אל תגיד "אוף, נהרס לי התרגול".
2. תקשיב למחשבות כמו לצליל: במקום להתייחס למחשבה כאל "האמת המוחלטת", התייחס אליה כאל צליל של רדיו שמישהו אחר הדליק ברחוב. המוח שלך מייצר מחשבות בדיוק כמו שהלב שלך מזרים דם או שהחתול מילל. זו פשוט הפעילות האוטומטית שלו.
3. הטריק של וואטס: תגיד לעצמך בלב בחיוך: "אה, הנה המוח שלי שוב עושה את הקטע שלו ומדבר עם עצמו".

ברגע שאתה מסתכל על המחשבה מהצד ומחייך אליה, במקום להישאב לתוכה, היא מאבדת את הכוח שלה עליך. באותו רגע, החזר בעדינות את תשומת הלב למגע של הרגל במדרכה או לרוח על הפנים. 

אתה מוכן לחלוטין לניסוי של מחר בבוקר. אין פה נכון או לא נכון, ואין פה ציון – יש רק חוויה.