נספח לפרק נו' - האם ציר הזמן הוא ליניארי כמו גם מציאות חיינו?

מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה | (קהלת פרק ג פסוק טו)

אם ננתח את הפסוק:

מַה־שֶּׁהָיָה - זמן עבר

כְּבָר הוּא - לשון הווה

וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת - לשון עתיד

כְּבָר הָיָה - לשון עבר

כלומר: יש כאן סגירת מעגל סופי וציר הזמן הוא עיגולי אינסופי.

עפ"י הפסוק, ציר הזמן אינו ליניארי - עבר, הווה, עתיד אלא מערכת סגורה.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, ידע כבר אז מה שמכניקת הקוואנטים גילתה שתורת הפיזיקה הניוטונית - לוקה בחסר "והידיעה" ששום דבר לא יכול לנוע יותר ממהירות האור היא עורבא פרח כי במצב שבו קיים פיתול או כיפוף במרחב-זמן אין משמעות למושג הזמן כי הזמן בעצם נע באופן ספירלי - בעת ובעונה אחת - באפס זמן ומרחב.

במשך הזמן, גם תורת הקבלה וגם תורת החסידות שפכו אור ובעיקר ידע על המושג שנקרא: 'מימד הזמן' ומה שנתפס בעינינו כציר זמן של: עבר-הווה-עתיד, הינו אלא אשליה וטעות בהבנת עולמו של ה' כי במושגים של הבורא, הכל פרוש ממעל כמעוף הציפור כמיקשה אחת.

אנחנו בעצם חיים בסרט...
אנחנו חיים במציאות שבו אתה בעצם לא שונה מבמאי שחושב ומאמין בסרט שהוא יוצר. זה סרט שיש לו התחלה, אמצע וסוף אבל בעצם זו מיקשה אחת של: 'הכל מתקיים בעת ובעונה אחת' - (סופרפוזיציה).

הזמן, לא ליניארי, אלא ספירלה שבה עבר, הווה ועתיד מתקיימים יחד.

ניקח את זה עוד צעד אחד קדימה. משהו עוד יותר מדהים התגלה על ידי הפיזיקאי מקס פלאנק, אשר מוכר בשם : "שזירה קוואנטית" (Quantum Entanglement) -

זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע. מה שהמדענים גילו, זה שכתוצאה מחלוקה במעבדה של תת-חלקיקים אטומיים של אנרגיה לשניים, לכל אחד מהחלקים הללו יש את היכולת לתקשר אחד עם השני, וכי התקשורת הזאת בין חלקיקי האטום מתקבלת מיד בין אחד לשני, באפס זמן ומרחב, לא משנה כמה רחוק הם נמצאים אחד מהשני.

בניגוד לצלילים שאנחנו שומעים (שלוקח להם זמן להישמע), התקשורת הזאת (הרטט) מתקבלת אחד על ידי השני בדיוק באותו זמן, לא משנה באיזה מרחק הם נמצאים אחד מהשני.

במילים אחרות …
התקשורת הזאת של האנרגיה אינה כפופה לזמן ומרחב כפי שאנו מבינים אותו!!
זה לגמרי משנה את תורת הפיזיקה הניוטונית הישנה, המייצגת גישה ששום דבר לא יכול לנוע בחלל מהר יותר ממהירות האור. אנרגיה לא צריכה לנוע … היא כבר מחוברת עם שאר האנרגיות ואין לה צורך לנוע!

והנה ניסוי מדהים בפיזיקה שפורסם לאחרונה - מדענים פשוט הפכו את הזמן כמו מראה - וזה אמיתי.
מה אם למציאות עצמה היה כפתור "ביטול"?
בפריצת דרך מדהימה, חוקרים במרכז המחקר המדע המתקדם של CUNY הצליחו במשהו שנחשב בעבר בלתי אפשרי: השתקפות זמן ראשונה של גלים אלקטרומגנטיים.

כך הם עשו זאת:
באמצעות חומר מטא מהונדס במיוחד - חומר שנועד להתנהג בדרכים שהטבע מעולם לא התכוון אליהן - הם שינו לפתע את התווך שדרכו נע אות. באותו רגע, חלק מהגל למעשה התהפך בזמן... כאילו היקום לחץ על כפתור ההרצה אחורה.

זה לא מדע בדיוני - זה מאשר תיאוריה שנחזתה לפני יותר מ-60 שנה.
מהי "מראת זמן"?
בדיוק כמו שמראה רגילה הופכת את ההשתקפות שלך במרחב, מראת זמן הופכת אות בתצורת גל בזמן.
החלק האחורי של האות יוצא ראשון, והחלק הקדמי יוצא אחרון - כמו לצפות בקלטת של המציאות רצה אחורה.

למה זה חשוב?
היישומים הפוטנציאליים עצומים:
תקשורת מהדור הבא עם בקרת אותות מאובטחת במיוחד
מערכות מכ"ם והדמיה שחותכות דרך רעש ועומס
ארכיטקטורות מחשוב חדשות שמעבדות מידע בתחום הזמן.

אבל מעבר לטכנולוגיה, המשמעות העמוקה יותר פרועה אף יותר: בפעם הראשונה אי פעם, בני אדם לא רק צפו בחץ הזמן... הם גם נגענו בו.
אנחנו לא יכולים לחיות מחדש את העבר שלנו או לדלג לעתיד (עדיין), אבל הניסוי הזה מראה שהזמן אינו נוקשה כפי שחשבנו פעם.
הנה השאלה הגדולה: אם המדע כבר יכול להפוך גלים בזמן... האם הוא יכול לשנות יום אחד את האופן שבו אנו חווים את הזמן עצמו?

ישנם מדענים הטוענים כי ייתכן שתודעה אינה כבולה לזמן. משמעות הדבר היא שתחושות בטן יכולות להיות למעשה זיכרונות מהעתיד. במספר ניסויים, הוכח כי פעילות מוחית צופה אירועים לפני שהם מתרחשים, דבר שמרמז על סוג של קוגניציה מוקדמת. מכון HeartMath עבד בנושא זה, כמו גם מכון המדעים הנואטיים.

ניסויים אלה, באופן היפותטי, קשורים לשזירה קוונטית, שבה חלקיקים - ואולי אפילו המוח - יכולים לשתף מידע לאורך זמן ומרחב. אם זה נכון, זה מאתגר את תפיסת הזמן הליניארית שלנו ומרמז כי ייתכן שתודעה אינה מקומית, המסוגלת לגשת לחוויות עבר ועתיד מעבר למודעות הרגילה שלנו.

עבור אלו שחוו ישירות חוויות חוץ גופיות, צפייה מרחוק וכו', ייתכן שכבר חשו לעומק מה זה מנסה להוכיח, שהתודעה שלנו אינה כבולה לגוף שלנו, וגם לא למרחב או לזמן.

האם ההווה יכול לשכתב את העבר? 

ברוכים הבאים לעולם המוזר של פיזיקת הקוונטים - שבו המציאות מתעקמת, הזמן מתפתל, והחלטות העתיד שלכם עשויות פשוט להדהד אחורה.
בניסוי מטריד שנקרא "מחק הקוונטים של הבחירה המושהית", מדענים ירו חלקיקים דרך חריצים, ואפשרו להם לבחור בין התנהגות כמו גל או חלקיק.

הנה הטוויסט: ההחלטה לצפות בחלקיק - שהתקבלה לאחר שכבר עבר דרכו - נראתה כקובעת כיצד הוא התנהג בעבר!
זה כאילו המציאות מחכה לגלות מה תעשו לפני שתחליטו מה כבר קרה.

זה לא מסע בזמן, אבל זה כן מאתגר את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על זמן, סיבה ותוצאה, ועל טבעה של המציאות.
עולם הקוונטים לא משחק לפי הכללים שלנו...
הוא כותב את שלו.

מנקודת מבט של הפיזקה קוונטית:

בעולם המסתורי של פיזיקת הקוונטים, ייתכן שהזמן אינו מה שאנו חושבים שהוא. על פי תיאוריות פורצות דרך, העבר, ההווה והעתיד עשויים להתקיים בו זמנית, ארוגים יחד במארג נצחי שבו כל רגע מתרחש בו זמנית.

בניגוד לחוויה היומיומית שלנו של זמן זורם בקו ישר, מכניקת הקוונטים מציירת תמונה מוזרה הרבה יותר. חלקיקים יכולים להתקיים במספר מצבים בו זמנית, לנוע בטלפורטציה על פני המרחב, ואף להשפיע על אירועים אחורה בזמן. זה הוביל מדענים לחקור את הרעיון שהזמן אינו ליניארי, אלא אשליה שנוצרה על ידי התפיסה שלנו.

מודל אחד, המכונה תיאוריית יקום הבלוקים, מציע שהיקום הוא כמו בלוק 4 מימדי שבו כל רגע, עבר, הווה ועתיד, כבר קיים. אינך "זז" בזמן. במקום זאת, התודעה שלך פשוט חווה פרוסה אחת בכל פעם. מנקודת מבט זו, העתיד אינו משהו שעדיין לא קרה - הוא כבר שם, מחכה להתפתח.

שזירה קוונטית תומכת גם ברעיון זה. כאשר שני חלקיקים שזורים, שינוי באחד משפיע באופן מיידי על השני, ללא קשר לזמן או למרחק. זה רומז על מציאות שבה הזמן אינו מחסום אלא רשת גמישה ומחוברת.

אם זה נכון, זה משנה הכל. הזיכרונות, הפעולות והגורל שלנו יכולים להיות משובצים כולם במבנה קוונטי אחד ומאוחד, שבו שום דבר לא הולך לאיבוד וכל רגע קיים לנצח.
ייתכן שהזמן לא חולף על פנינו. ייתכן שאנו חיים בתוך כל זה, עכשיו.

ולסיכום:

מציאות חיינו זה כמו סרטון וידאו ביוטיוב. הסרטון כבר קיים כולו. יש התחלה יש אמצע ויש סוף... אם תעמדו בדקה 22, זה לא יעלים את דקה מספר 3 שהיא הרבה לפני כן.

דקה 3 בסרטון עדיין קיימת... הסרטון מתקיים, והתודעה שלכם פשוט עומדת על מספר הדקות שהיא מתבוננת בהם וחווה את המידע שיש בסרטון - גם העבר שלכם, גם ההווה וגם העתיד בעת ובעונה אחת. כמקשה אחת.